אלקנה מנהיג המהפכה השקטה

מאמרים נוספים
חג השבועות – חג מתן תורה
לראות את הקולות
מעמד הר סיני – מאורע חד פעמי
שמירת מרחק חיונית במעמד הר סיני
מאמרים נוספים
מפסח ועד שבועות - עצמאות מדומה ועצמאות אמת
עשרת הדברות
הר המוריה והר סיני
ההכנה לקראת...
ייחודיות דמויותיהם של בועז ורות
חג השבועות
זכרון מעמד הר סיני
דוד המלך ואנחנו
מגילת רות – מגילת החסד
"היום הזה נהיית לעם"
שתי הלחם בעצרת
"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה"
מסיני ועד הלום
נעים זמירות ישראל
לא נפולת ולא נמושה
היגיון מול דבקות
הר סיני מקומו, טבעו ופלאיו
אלקנה מנהיג המהפכה השקטה
גר הצדק פוטוצקי
סוד הגאולה
על גדות החידקל
הפועל "לשוב" במגילת רות
סיפור מגילת רות
עשרת הדברות
שיר הלל ל"חיים פשוטים"
מאמרים נוספים

העם עבר תהליך התבגרות, חש עצמו בשל, אולי בשל מדי. שבע מישיבה ממושכת תחת גפנו ותחת תאנתו, בארץ זבת חלב ודבש. שבע גם ממלחמות אחים בין אפרים לבנימין, שהקיזו את דמו ודוממו את רוחו כמעט כליל.

העם ביקר קשות את התנהגות הכהנים הבודדים המחללים את משכן הקבע - משכן ה' בשילה. הכהנים בני עלי שכחו את מטרת כהונתם, את הרעיון שהם אמורים לייצג. הם עסקו בניצול מעמדם למציאת ריגוש חדש בהיכל המקודש, ריגוש שיעניק משמעות למשרתם.

העם הדיר את רגליו מאותן עליות מפוארות לרגל - נחלת עבר רחוק ושכוח כמעט. הבנים וההורים חשו חוסר עניין במשכן, חסר בתחושת הקדושה שחיפשה הנשמה ולא מצאה באותם ימים בהיכל ה'. העם חש באופן טבעי, שלא לכך התכוון הבורא. העם הצביע ברגליו, וכל אותם המונים נותרו בבתיהם בכל שלושת הרגלים. ובאין חזון - אין שמחה. את מקומם תפשו העגמימות והנהנתנות שחברו יחדיו.

העידן של 'שפוט השופטים' – העם השופט את שופטיו, החל לקרוס אל תוך עצמו, בחוסר כיוון ומהעדר תכלית. הבגרות שהחלה ביציאת מצרים ובכניסה לארץ, בכיבוש ובהתיישבות, השלימו שלב. שלב ההתבגרות של האומה הגיע עתה אל תום התהליך, הוא חיפש המשך וטרם מצא.

החלה תחושתה החיונית של אומה הממתינה לעידן בוגר יותר, אמיתי ומאחד. פעמה בלבבות הציפייה השקטה לרענון האמונה - להביא כבוד אמיתי לבורא, הבוחר בעמו ישראל באהבה.

היתה זו ציפייה שקטה וכואבת לדמות ראשונית, כדמותו של אברהם אבינו בשעתו. בקשה נסתרת וסמויה להופעתה של אישיות גדולה, שתעניק שמחה ותקרין נאמנות. שתהיה כטל של ברכה בתוך תחושת היובש שחש העם. היתה זו תחושת העדר המשכיות שחשו הנביאים בישיבותיהם, שכבר שנים אינם זוכים לראות צעירים המבקשים להצטרף אל ספסלי הלימוד, ועד לתחושתם של החקלאים החורשים את שדותיהם, ששכחו לשאת עיניים למרום בתפילה חרישית ודומעת לטל ומטר.

האמהות חשו בלבן הרגיש 'בת קול' משמים, שהנה עומד להיוולד ילד, שישנה את העולם. בת הקול ניגנה בלבן, שאלה בשפתותיהן, ושמות הבנים שנולדו ביטאו את המשאלה המרחפת באווירה המלאה ציפייה.

איש אחד בודד וחריג הוביל מהפכה שקטה, באיטיות ובהתמדה.

בלבו זרם כוח כביר של עמידה נגד הזרם, עמידה למען הצדק והאמת. ארבע מאות שנה קדמו למהפכה שלו. דורות עברו והעבירו מסירות ומסורת של אב ושני אחיו, אשר החזיקו באמת גם בפתחו של הגיהנום. כאשר אביהם - קורח ועדתו מרדו במשה, כשביקשו בפעם הראשונה בהיסטוריה לנתק בין אמת התורה לבין שאלות החיים, בין כבוד התורה לבין משרות וכבוד חולף, עמדו שלושת הבנים – אסיר, אלקנה ואביאסף, בדילמה נוראה - בין כבוד האב המורד במשה רבינו, לבין כבוד הרב המוכיח את אביהם. השלושה הכריעו ברגע האמת ותמכו במשה, לפני שעדת אביהם נבלעה באדמה לעולם. בזכות הכרעה זו הם ניצלו ולא טבעו באדמה.

האב העביר את מורשתו לדורות. אחד מבני בניהם, אלקנה, היה יחיד בדורו במחשבותיו, בשאיפתו, בעלייתו הרוחנית ובהתמדה העקשנית בטיפוס אל הפסגה. אלקנה נתעלה תחילה בביתו, כשאהב את בני ביתו, את פנינה רבת הבנים ואת חנה העקרה, שתפילתה בלבה ונבואתה בצניעותה.

מביתו המאיר בקע האור אל חצרו, ושכניו היו לנאמני רוחו ולשומרי חלומו וסודו. מהם התרחבו המעגלים, ויחד עימם המשיך להשפיע אל בני עיר מולדתו שבהר אפרים.

החזון הגדול שבלבו היה להשפיע על כל עמו, לעלות לרגל למשכן ה' בשילה. כאותו קנקן של יין ישן, הממלא את הכוסות שסביבו ביינו הטוב הגולש אליהם. המה מתמלאים בשפע ובברכה, והקנקן אינו חסר.

כך התגבשה הקבוצה הראשונה, כמתואר במדרש: "עלה אלקנה ואשתו ובניו ובני ביתו, ואחיו ואחיותיו, וכל קרוביו היו עולים עמו. וכך אמר להם אלקנה, שכשהם עולים עמו, בדרך ילונו ברחובה של עיר".

מאז שנשא את חנה אשת נעוריו, טווה עימה את חזונו, את כאבו על העם הקמל ומתייבש. יחדיו הגו את רעיון העלייה לרגל כמנוף לשינוי. יחדיו החלו במסעות אלו בבדידות, ללא תמיכה חברתית. כך המשיכו לעלות גם כשהתרחבה המשפחה. גם לאחר שנוכחה חנה לדעת, כי עקרה היא, עלו לרגל היא ופנינה צרתה. הצרה שהכניסה לביתה מאותה סיבה שבגללה האמהות הקדושות עשו כן. גם חנה, האשה הנאמנת לתפקידה ולהמשך הדור של אלקנה, גם היא בקשה מבעלה שיישא אשה נוספת - למען יזכור אותה ה' ויפקוד גם אותה בילד. כך המשיכו שתיהן בהדרכת אישן המשותף, מדי יום ביומו, חודש בחודשו, והכינו את המסע הבא.

מדי שנה בשנה הן הכינו את הילדים הרכים. מאז הולדת הבן הבכור עד לעשירי שבבנים, שתמיד עלו עם הוריהם למסע לשילה. עגלות מסע רתומות, מלאות ציוד הכין אלקנה, לחנה, עקרת הבית הראשונה, ולפנינה ולילדיה. גם כשהיתה פנינה יולדת, והיה עוללה רך בימים, הצטרפה ללא חת ובשמחה אל האיש הגדול בדרכם המשותפת. הילדים היו מעוררים תמיד תמיהה רבה בכל מקום ובכל תחנה בדרך לשילה.

כך היתה משפחת אלקנה מדגימה בנוכחותה המרשימה את החווייה העתיקה של העלייה הגדולה לרגל, מזכרת שכוחה מימים מפוארים.

נזכרו הישישים והזכירו נשכחות. "כך הצטרפנו אל השיירות הארוכות, אל המון העם החוגג בשירות ובתשבחות. אנחנו זוכרים את העם העולה והרוקד, המפזז ומתרגש ככל שהתקרבנו אל בית ה'".

"אבל... היום זה אחרת", נאנחו הסבים בהשלמה עם 'ההיסטוריה החדשה', "הצעירים של היום מתעניינים בדברים אחרים..."

וכמו נדברו הזקנים ביניהם, נענו ואמרו: "אבל האיש הזה ומשפחתו, הם נראים אמיתיים, הם נראים צדיקים. כנראה, יש אנשים שעדיין חולמים. אולי הם עוד יגשימו חלום ישן".

בני חצרו של אלקנה, שכבר ספגו את אורו של שכנם הגדול, החלו לעלות אף הם לרגל. העולים היו מקימים את אוהליהם בקבוצות. בהדרכת אלקנה, היו העולים מתקבצים ליחידות השפעה רבות עוצמה באווירה של צניעות.

כך מתואר במדרש תהליך אותה השפעה: "האיש היה מדבר עם האיש, והאשה עם האשה. והיתה כל העיר והמדינה מתרגשת מהתופעה המופלאה הזו, והיו שואלים אותם: 'להיכן תלכו?!' והם משיבים בנועם ובחן ואומרים להם: 'לבית האלוקים שבשילה, שמשם תצא תורה. ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך ביחד?' מיד היו עיניהם משגרות דמעות ואומרים להם: 'נעלה עמכם'".

אך מהבטחה למעשה, הדרך ארוכה. ברגל הבא חזרו אלקנה ומשפחתו שוב לאותה עיר, שעיני בניה יודעות לשגר דמעות של כיסופין וגעגועי נשמה, אבל רגליהם שקועות בהרגל עמוק מרוב שנים של חיי חולין.

העולים הלנים ברחוב העיר, אמרו להם שוב את דבריהם מהשנה שעברה. אנשי אלקנה המשיכו לדבר בנועם ובשלווה. הוא הנחה אותם מידי ערב, בסיכומו של יום: "דברו אחי היקרים, שוב ושוב, ללא חשש, ללא ייאוש וללא רפיון, עד שתיבקע החומה, עד שייפתח בלב פתח כפתחה של מחט, ומשם ייפתח פתח כפתחו של אולם".

למרות המאמץ, מבחן התוצאה לא היה קרוב כלל וכלל. עלו עמו לשנה הבאה רק חמשה בתי אב בלבד!

אך בעבור אלקנה היה ההישג גדול ומיוחד. הוא הביט במגמה המסתמנת, בשינוי, בגרעין הטוב שבלב היהודי.

המדרש ממשיך: "לשנה האחרת, עלו עמו כבר - עשרה בתים". אמנם המספר כפול, אך מאכזב. כך חשו בני העיר, בני אותן חמש משפחות ותיקות, שכבר חוו את העלייה הראשונה. הם האמינו וציפו לקבל תמיכה רבה יותר מבני עירם. אלקנה קרא את ליבם על פניהם הנפולות וקרא להם לשיח רעים באוהלו לעת ערב:

"אחי, ראו נא את ילדי, כשהם נמים על אדרות הכבשים הפרושות על קרקע עיר מולדתכם. הביטו, באיזו שלווה הם עולים עמנו כבר שנים מספר. ללא תלונה וללא תרעומת, בשמחה ובלב בוטח, הם מביטים בי ובאימם. כך חש גם אדם הבוטח בשכינה הקדושה, השוכנת באוהלינו ובליבנו. הישגים רוחניים אין לבדוק בכמויות. יושר הלב אינו נמדד בהצלחה".

"עוד תראו", הבטיח, "כי סוף האמת לנצח. האור שבאמונה יגרש את החושך, את הספקנות ואת הייאוש. עשר המשפחות שעלו השנה מייצגות התקדמות עצומה. זהו נס לראותם עוזבים את הכול, את החריש ואת הקציר, וללא חשש משוד ומגנבה עלו ובאו עמנו כדי לזכות ולעלות אל הר ה' ולבקר בהיכלו".

מעודדים יצאו העולים, שוחחו על האיש המופלא ועל בטחונו בה', עד שהאיר השחר והפציע אורה של קריאת שמע כמנהג ה'ותיקין', המחבבים את המצוות.

לשנה האחרת, היה השינוי מהפכני. עשר המשפחות חזרו לעירן כשהן מלאות רוחניות וטעונות כוח השפעה מהשפע ומהברכה ששאבו ממעיין השכינה השורה בבית האלוקים שבשילה, עד שהרגישו כולם צורך לקום ולעלות לרגל. היו עולים עמו כששים בתי אב. גם הם המשיכו במסורת ההפתעה, עברו בעיר נוספת והפתיעו את יושביה במנהגם המעורר סקרנות, עד שבנוכחותם ובנחישותם יצרו בהדרגה את התופעה ההמונית.

נושא העלייה לרגל הפך לנושא המדובר ביותר. בשעת הלישה והאפייה ליד התנור, שוחחו עליו הנשים השבות משילה באוזני חברותיהן. הן תיארו את המסירות המיוחדת של ילדי אלקנה ופנינה ושל שאר המשפחות החדשות.

ליד הבאר העירונית העבירו בנות העולים, השואבות לעת ערב, את חוויותיהן לחברותיהן שלא זכו לעלות. את היופי של בגדי הכהן הגדול שאותו ראו מרחוק, את ריח הקטורת המבשם את הכול. התחושה היתה של משהו שלא ניתן לתיאור, כתחושתה של כלה ביום חופתה.

בחצר בית המדרש עמדו הנערים הצעירים שראו את עלי הכהן הגדול על שמונת בגדיו המפוארים, וזכו למאור פניו ולברכתו. כבר כמה ימים שהם מספרים זאת לחבריהם היושבים סביבם. תיאורם היה מעורר משהו טמיר בנשמה.

כך החלה המהפכה השקטה להבקיע את חומות האדישות ולסלול דרכים חדשות אל לב האנשים. בכל עיר ובכל כפר היתה מהפכת אלקנה לשם דבר.

כותב המדרש: "בדרך שהיה עולה אלקנה בשנה זו, כבר אינו עולה לשנה אחרת, עד שהיו כל ישראל עולים יחדיו מכל ערי ישראל. והיה אלקנה מכריע את כל ישראל לכף זכות, חינך אותם במצוות וזכו רבים על ידו. והקב"ה, שהוא בוחן לב וכליות, אמר לאלקנה: 'אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחינכת אותם למצוות וזכו רבים על ידך, אני אוציא ממך בן שיכריע את כל ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצוות ויזכו רבים על ידו". המדרש מסיים: "למדת מכאן, ששכרו של אלקנה ואשתו הוא שמואל שזיכה את ישראל".

חנה העקרה זכתה לקבל מעלי הכהן את ברכתו וללדת את ילד משאלתה. בברכת עלי הכהן הגדול, נולד לאלקנה ולחנה הילד שמואל, הוא שמואל הנביא הגדול, שהכתיר את שאול ואת דוד בן ישי. הוא האיש שאליו התכוונה אותה 'בת קול'. הוא בנו של אלקנה, אשר המשיך את פועלו של אביו ושינה את העם מקצה לקצה, כאשר השיב את העם אל קירבת האלוקים.

 

רוח אלקנה – מהפכת הימים הבאים

רוחו וסגנונו של אלקנה המשיכו לעודד מהפכים שקטים ונחושים בדורות הבאים. גם לאחר שעברו כאלפיים ושמונה מאות שנה, הגיעה הקריאה המקורית אל אירופה הקרה, המתרוקנת מבתי מדרשותיה. בעיירה צנועה ישב אדם צנוע, לראשו קסקט פשוט ובליבו חזון - להשיב את העם אל בית המדרש, שאותו נטשו צעיריו במהפכות, בפרעות ובעוני. היו אחוזי אשליות ודמיון מרוח השוויון העולמית, מסונוורים מזרקורי השכלה כפרנית, מושפעים ממעיינותיה של ספרות המחללת את מקורה. מכל אלו שאף רבי ישראל מאיר הכהן להשיבם הביתה, להעלותם אל משכן הטוהר והאמונה. שב ודיבר וכתב, כדי להבקיע סדק של אור אשר יחדור אל הלב המקורי והטהור.

ישב האיש הגדול, הנקרא על שם ספרו: ה"חפץ חיים", וחרת באותיות של לב יצוקות בעופרת, ומטרתו לעודד ולעורר אנשים ונשים, צעירים ומבוגרים, יודעי תורה הרבה ומעט. אל כולנו קרא את הקריאה והאמין שתמיד יהיה מי שיקשיב לה: "אחי! קומו וזכו בתורה!"

מאז עבר הדור ההוא, עברו בניו עיתים ותקופות - עת חורבן ועת שינוי. מתוך האפר והשממה עלתה וצמחה ממלכה של תורה. בניה של האומה שבו ועלו לרגל אל 'בתי מקדש מעט'. התמלאו שוב בתי המדרש בצעירים ובמבוגרים.

גם היום מתרחשת מהפכה שקטה. היא קוראת לכל יחיד להצטרף ללומדי התורה.

מהפכת 'אלקנה' הינה קריאה להמשך. אלקנה, מייצג בעבורנו, את השיטה ואת הדרך.

מהפכתו השקטה קוראת בלחש מאז ועד היום.

מאז הטיפוס המייגע בשבילים המתפתלים של הרי אפרים, עד למאמץ ולהתמודדות עם העידן המודרני של שנות האלפיים.

אנו שוב בוטחים בה' כאותם עולים, אנו מכריזים את סיסמתה העתיקה של המהפכה היהודית המקורית: "שובו ונעלה ציון, אל בית ה' אלוקינו".

 

למאמרים נוספים על חג השבועות, לחץ כאן

 



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים