חגיגות יום ההולדת של האנושות

מאמרים נוספים
בין שינה לשינוי
ראש השנה הראשון
יום תרועה
יום חידוש הבריאה והאדם
מאמרים נוספים
הבקשה היחודית לימים הנוראים
"זכרנו לחיים"
"תשובה, תפילה וצדקה"
יום של התחדשות
היום הרת עולם
חגיגות יום ההולדת של האנושות
ארבע נשים - ארבע תקוות
מאה יבבות מאה תקיעות
מאמרים נוספים

ראש השנה שונה משאר חגי ישראל. הוא לא בא להנציח אירוע היסטורי כלשהו בחיי העם.

לראש השנה – רקע וייחוד אחר: הוא יום יצירתו של האדם, הוא יום ההולדת של האנושות.

העולם נברא בכ"ה באלול, ויום ששי, יום הולדת האדם, חל בא' תשרי.

קביעה זו מהווה, מפתח, לפיו ניתן להבין את אופי הצורה, שרצתה התורה לתת ליום זה, יום ההולדת של האנושות.

מדינה החוגגת את יום עצמאותה – מרכיבה את החגיגה משלושה מוטיבים. היא מכריזה על שבתון ממלאכה, ובכך היא מאפשרת לאזרחיה לשמוח. היא מציגה בפני תושביה את סמכותה, את כוחה ואת יכולתה (במצעדים צבאיים ועוד). יחד עם זאת היא עורכת חשבון נפש, בודקת את השגיה ומציגה את תוכניותיה לעתיד.

ניתן לראות בראש השנה – ביום הולדתה של האנושות – את שלושת המוטיבים המרכזיים הללו המרכיבים את מהותו ותוכנו של יום קדוש זה.

א.  השמחה. ראש השנה נקרא יום טוב (מסכת ר"ה ד' ע"א) ומחייב סעודה חגיגית, ואולי אף שמחה.

כשהתורה הורתה על שבתון "כל מלאכת עבודה לא תעשו", היא יצרה את הבסיס לחגיגיותו של יום זה, וכשכתבה: "מקרא קדש יהיה לכם" (שמות י"ב, ט"ז) – היא קבעה שאנשים יתאספו יחד לצורך תפילה.

ב. הסמכות. "המלך היושב על כסא רם ונישא". אנו מעריצים, משבחים ומפארים את יוצר העולם ויוצר האדם. באימה וברטט מכתירים אנו אותו מחדש עלינו. מקבלים על עצמנו את מרותו ומתחייבים להיות נתיניו הנאמנים. ברכת "מלכויות" – המהווה חלק מכובד מתפילת מוסף – עוסקת כולה בקבלת עול מלכות שמים באהבה.

ג.  חשבון הנפש. ביום זה, בעת עלותו על כסא מלכותו, פותח הבורא בסקירת כל נתיניו ובבדיקת מעשיהם, התנהגותם ואורחות חייהם. ביום זה עוברים לפניו "כל באי עולם כבני מרון" (משנה ר"ה א, ב). "היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים! נאמר עוד: "אין שכחה לפני כסא כבודך, ואין נסתר מנגד עיניך". העובדה, שספר הזכרונות נקרא מאליו ("ומאליו יקרא") "וחותם יד כל אדם בו" – מגבירה את החרדה. ברכת "זכרונות" מהווה אף היא חלק נכבד מתפילת מוסף ועוסקת ב"זכרונותיו" של הבורא. היא שוטחת לפניו בקשה שיזכור בבואו לתת דין גם את "הברית ואת החסד ואת השבועה" אשר נשבע לאברהם אבינו.

אלה הם שלושת המרכיבים העיקריים של ראש השנה. הראשון – השמחה – הוא, אמנם "נחלתם" של כל חגי ישראל, אך השנים האחרים המלכויות והזכרונות – מיוחדים הם ליום זה בלבד.

בתקיעת השופר באים גם כן לידי ביטוי השמחה, הסמכות וחשבון הנפש.

א. השמחה: השופר היה מאז ומתמיד כלי ביטוי לשמחה: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות..." (במדבר י, י). במקדש היו תוקעים בחצוצרות ובשופרות גם יחד (מסכת ראש השנה פ"ג מ"ג).

ב. הסמכות: השופר היה מאז ומתמיד כלי, שהשתמשו בו להמליך מלך בעם, לפיכך בו גם יכריזו על המלכתו של הבורא, כפי שנאמר, בפרק מ"ז בתהלים, הנאמר שבע פעמים לפני תקיעת שופר: "עלה אלוקים בתרועה, ה' בקול שופר ...מלך אלקים על גוים, אלקים ישב על כסא קדשו".

השופר משמש גם כתזכורת ליום הדין ולעת המשפט, כמו שאמר אסף: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו, כי חוק לישראל הוא, משפט לאלקי יעקב" (תהילים פא, ד – ה).

ג. חשבון נפש: כשתוקעים בשופר בראש השנה מבטאים, אמנם, את שמחת החג, אך במיוחד את המלכת ה' ואת הזכרונות העולים לפניו. וכה אמר רבי עקיבא בצטטו את דברי הבורא עצמו: "אמרו לפני מלכויות, זכרונות ושופרות. מלכויות – כדי שתמליכוני עליהם, זכרונות – כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ובמה? – בשופר" (ר"ה ט"ז ע"א).   



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים