זכר לענני כבוד

מאמרים נוספים
פקודת היום - לשמוח
"כל האזרח בישראל ישבו בסוכות"
סוכות - חג האסיף
שמחה ללא מיצרים
מאמרים נוספים
שמחת בית השואבה
שמחתנו באמיתות התורה
אהבת המצוות
מאמצים להשגת האתרוג
עצת המלך
"סוכה תהיה למסתור ממטר"
סוכה של לויתן
הטבע והאדם
מתנת ישע
האמונה והחקירה
שמחת האסיף
זמן שמחתנו
ארעי ושמח
זכר לענני כבוד
והיית אך שמח
ארבעת המינים
ארבעת המינים
מבצר ושמו סוכה
סוכה על אם הדרך
לִקְחֵי ארבעת המינים
שובע שמחות את פניך
הבטחון והשמחה
ושאבתם מים בששון
שמחת ישראל והתורה
חג הסוכות
זכר לענני כבוד
שמחה ללא מיצרים
מעל לשמש
ארבעה מינים
מאמרים נוספים

התורה מצוה את עם ישראל לשבת שבעה ימים בסוכות. "בסֻכת תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסֻכת. למען ידעו דורותיכם כי בסֻכת הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלוקיכם" (ויקרא כ"ג, מ"ב-מ"ג)

מהי המעלה הגדולה אשר לזכרה נצטווינו לשבת בכל שנה שבעה ימים בסוכות?

התשובה היא כי הסוכות הללו כוונתן לענני כבוד אשר הקיף בהם הקב"ה את עם ישראל! עלינו לפרסם את ההנהגה הניסית שבה הונהגו ישראל במדבר בצאתם ממצרים, הנהגה אשר ליוותה אותם במשך ארבעים השנה בהן הם עשו את דרכם אל ארץ ישראל – הארץ המובטחת!!

הבה נתבונן איפוא במספר פרטים מתוך כלל ההנהגה הניסית המיוחדת הזו, פרטים אשר יש בהם כדי לקרב לליבנו את זכרון הניסים והבנת החסדים הגדולים בהם התחסד עמנו הבורא בצאתנו ממצרים!

המוציא מים מצור

בני ישראל יוצאים ממצרים – ופניהם אל המדבר. התורה מתארת לנו במעט מהו טיבו של אותו מדבר (דברים ח', ט"ו) : "המוליכך במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב וצמאון, אשר אין מים, המוציא לך מים מצור החלמיש".

במדבר הגדול, הנורא, הצחיח וחסר המים – הלכו בני ישראל במשך ארבעים שנה, אולם מעולם לא צמאו למים! משום שהקב"ה ברחמיו הוציא להם מים מן הצור, מצור החלמיש, הלא הוא בארה של מרים!

מה טיבה של אותה באר?

תיאור מפעים אודות כך מוצאים אנו בתוספתא (סוכה ג', ג') , וכך:

לכל מקום אליו מתקדמים ישראל - מתקדמת עמם הבאר... הם עולים בהר - והבאר עמם... הם יורדים בבקעה - והבאר יורדת אחריהם... כשחונים בני ישראל כדי לנוח - חונה עמם גם הבאר, עומדת על יד פתחו של אהל מועד, נשיאי ישראל - גדולי הדור - מגיעים איש איש ומטהו בידו, מקיפים את הבאר ואומרים  שירה: "עלי באר! עלי באר!", ומיד פורצים המים ועולים מעלה מעלה כעמוד!

המדבר הופך למקום פורח    

לאחר שפורצים המים מן הבאר - ניגש כל אחד מהנשיאים ומסמן במקלו בקרקע מאוהל מועד ועד למקום בני שבטו, ובעקבות אותו סימן -  המים נמשכים כנהרות לכל שבט ושבט!

אולם עדיין אין בכך די... הקב"ה חסך מבניו חביביו אפילו את הטירחה הכרוכה בצעדה מהנהר הפרטי של שבטם ועד לאהל... כל איש מישראל היה עושה סימן על הקרקע עד לאהלו – והמים היו עושים את דרכם עד לפתח האהל! לא הוטל אלא להשיט את היד, ולשאוב מים מן המעיין המפכה בפתח האהל.

המדבר החל פורח, ובמקום השממה - צצו לפתע עצים נהדרים, כאשר המעיינות מרווים את האדמה במימיהם!

גם את דרכם מאוהל אחד למשנהו - לא עשו בני ישראל ברגל... את המעיינות הם ניצלו לצרכי תחבורה... כאשר היו צריכים להגיע ממקוום למקום - הם עשו זאת ב"איספקאות", כמין סירות קטנות, אשר שייטו להנאתן בנהרות שזרמו ברחבי מחנה ישראל.

לא רק בגבולות מחנה ישראל זרמו הנהרות... הנהרות כולם התחברו לנהר אחד גדול - אשר הגיע עד לים הגדול, אליו נוסעים היו ישראל באוניותיהם - ומביאים משם את כל חמדת העולם... אבנים טובות, מרגליות, יהלומים ופנינים.

מדבר שממה, צחיח וחרב - הפך לפתע לנוה שאנן! במקום החול האין סופי - נראו נהרות, שסירות משייטות בהם, ועצים צומחים על גדותיהם! ולא זו בלבד - אלא שאותם נהרות זורמים עד הים הגדול, משם חוזרים ישראל ובאמתחתם מכל טוב העולם כולו!

נחש שרף ועקרב

המדבר שורץ נחשים, עקרבים ושאר מרעין בישין... אם רוצים אנו לקבל מושג אודות נוראותיו של המדבר בו הלכו בני ישראל במשך ארבעים שנה, נוכל ללמוד זאת מהדברים המובאים במדרש (תנחומא בשלח י"ח):

נחשים היו במדבר - אשר היו עבים כקורת בית הבד, וכאשר היו רואים אנשים - היו בולעים אותם בשלמותם! שבור המלך הוצרך לעצה מיוחדת מחכמיו, כדי להתמודד עם אותם נחשים! שערו של אדם שראה את הנחש ישן - נשר מראשו מרוב פחד, ולא צמח שוב עד יום מותו! במדבר זה הלכו בני ישראל במשך ארבעים שנה מבלי שניזוקו.

לא זו בלבד שהעננים הגנו על בני ישראל מארבעת רוחותיהם - אלא שאף מעליהם נפרש ענן נוסף כגג, להגן עליהם מהמטר ומשרב, ולהצילם מחום השמש! אף מתחתיהם נפרש ענן, כדי שלא יטרחו ללכת ברגליהם... בני ישראל לא הרגישו כלל את טורח הדרך - הם חשו כאילו הם נתונים בספינה המשייטת במדבר! לא זו בלבד שהעננים הגנו על בני ישראל מארבעת רוחותיהם - אלא שענן נוסף הלך לפניהם, ודאג שהדרך תהיה ישרה, שלא יחושו ישראל המשייטים על גבי הענן, אפילו בטלטול קל.

"ויאכילך את המן"     

מים כבר יש. מה יהיה עם מזון?

ובכן, הקב"ה דאג והכין לבניו חביביו את המן אשר ירד משמים מידי יום ביומו, המן אשר טעמו בו את כל הטעמים שבעולם!

מאותו "מן" - נשתיירה צלוחית אחת, אותה ציוה הקב"ה להניח במשכן למשמרת ולעדות, וכפי שנאמר (שמות ט"ז, ל"ג): "ויאמר משה אל אהרן: קח צנצנת אחת ותן שמה מלוא העומר מן, והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם".

באותה צנצנת - עשה ירמיהו הנביא שימוש לאחר שנים רבות, כפי שמספר המדרש (תנחומא בשלח כ"א):

"בשעה שאמר ירמיה לישראל: מפני מה אין אתם עוסקים בתורה? אמרו לו: אם אנו עוסקין בתורה - במה נתפרנס? באותה שעה הוציא להן צנצנת המן, ואמר להם (ירמיה ב', ל"א): הדור אתם, ראו דבר ה'!""

ירמיהו אינו מתפעל, משאלת הפרנסה של ישראל, הוא נכנס לבית המקדש, מוציא את צנצנת המן, מראה אותה לבני ישראל - ואומר להם: "רואים אתם צנצנת זו ובה מן משמים? את זה אכלו אבותיכם, בני ישראל, עם שלם - כאשר היו במדבר. אף אתם הוסיף ירמיהו ואמר לבני דורו: "אם תעסקו בתורה, תזכו להתפרנס מהשמים בהנהגה ניסית כבני דור המדבר!!".

"שמלתך לא בלתה"

ועדיין נשאל: מזון - קיבלו בני ישראל משמים, מים - זכו לשאוב מבארה של מרים, מפגעי המדבר - הגן עליהם עמוד הענן, אולם מה עם כביסה? מה עם בגדים חדשים להם זקוק כל אדם מפעם לפעם?

ובכן, בני ישראל לא היו זקוקים לכל זאת! נאמר בתורה (דברים ח', ד'): "שמלתך לא בלתה מעליך, ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה"!

אותם בגדים - לבשו במשך ארבעים שנה, כאשר הבגדים גדלים עמם - ומתאימים את עצמם בכל עת למידתם! בגדיו של התינוק - גדלו עמו, נעליו - גדלו עמו. גם לניקוי יבש הם לא היו צריכים לגשת... הבגדים פשוט לא התלכלכו!

 

"כי בסוכות הושבתי"

הסוכות בהן הושיבנו ה' במדבר רומזות על ההנהגה הניסית. ארבעים שנה לא חסרנו דבר. נסיעה חלקה על גבי ענני כבוד, בלי הרים וגבעות, בלי נחשים ושאר מזיקים, מעיינות ונהרות עד לפתח הבית - וסירות משייטות על פניהם, בגדים המתאימים ללובשיהם - ומן היורד יום יום מן השמים לעמלי תורה. שלמות!

ואילו אנו, אלו סוכות אנו מקימים? סוכה של קרשים וסכך! אמנם אין בידינו לעשות יותר מכך, אולם כאשר מעמידים אנו את סוכתנו הדלה מול סוכתו של הקב"ה, הסוכה הכוללת הנהגה ניסית רצופה במשך ארבעים שנה - אין כל פלא כי דלותה זועקת ובולטת לעין!

נשתדל לפחות לנאות את סוכתנו ולהדרה ככל שנוכל, כדי להראות כי מכירים אנו בחסדי ה' אשר סובבונו במדבר, ולהפגין את שמחתנו במצוה היקרה אותה זכינו לקבל מאבינו שבשמים!




תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים