לשם מה ניתנה לנו התורה?

קיים באדם חיבור מפליא בין הגוף לנשמה. מחד גיסא - חיבור זה בכוחו להעלות את האדם לשיאים בתחום הרוח. הבחירה החופשית, המיוחדת למין האנושי לבדו. מאידך גיסא - כוח הבחירה עלול לאפס את הישגי האדם ולדרדרו למעמקי שפלות מוסרית, באם יתן לצד החומרי לגבור על הרוח.

התרכובת המופלאה בין גוף לנשמה המצויה בקרבו של האדם, היא המפתח להבנת סתירות אין ספור, שניתן לגלות בהתנהגותו. לא אחת עדים אנו לכך שאצל אדם מסויים מתגלות תופעות חיוביות ותחושות קודש, ולצידן מופיעים צדדים שליליים בולטים לא פחות. כאשר אנו מבחינים בתופעות של מידות טובות ומעשים נאים, אנו יודעים להצביע על מקור הדברים. מקרא מלא הוא בקוהלת: "אשר עשה האלוקים את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים" (ז', כ"ט). במקור, בעת יצירת האדם נקבע בו מרכיב הישרות. אלמלא טושטש מרכיב זה על ידי היצר הרע וגורמים נוספים, עשוי היה האדם להתפתח ולפרוח לתפארת. ישרות זאת בכוחה להצמיח פרי הילולים ולהרים את האדם לפסגות רוחניות. אך מאידך, יש בידינו הסבר גם לתופעות שליליות המצויות באישיותו של האדם. וכך נאמר בתורה: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח', כ"א). באם לא ישגיח האדם על עצמו, ויתן לעניינים להתנהל ללא פיקוח, עלול הוא להדרדר לתהום עמוקה, שהרי מנעוריו מצוי בו יצרו הרע. וכל תופעה שלילית מקורה בהשתלטות אותו יצר.

נשאלת השאלה: מהו איפוא האדם, "רע מנעוריו" או מי שנברא ישר על ידי האלוקים? התשובה לכך שאין כאן כל סתירה! מצד נשמתו, האדם ישר הוא מיסודו, ומשום כך נשמתו חפצה להידבק בבוראה, שהינו מקור הישרות. אולם נשמה זו שוכנת בגוף חומרי אשר בו יצרים וחולשות, ועליהם נאמר: "לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד', ז'). בין שני מרכיבים אלו נערכת התמודדות בלתי פוסקת. תפקידו של האדם להגביר את היסוד הרוחני באישיותו. על כלל מאמציו של האדם בעולם הזה להיות מכוון להסרת הגורמים המפריעים לנשמה לפעול מתוך ישרות טבעית, כפי שעשאה האלוקים. על האדם איפוא למנוע מצב שבו ישלוט הגוף על הנשמה. ואכן, זהו מרכז עבודתו הרוחנית של האדם בעולמו.

ללא התורה, החיים עלי אדמות הינם חידה סתומה ומלאה תעלומות. אלפי שנים משקיע האדם מאמצים שכליים לרדת לצפונותיה של חידה זו. למרות מאמצים אלו של עילית השכל האנושי, לא הצליחה עין שכלו של האדם לגלות את סוד החיים ואת דרך התהוותם למותר לציין שאם לא הכיר האדם את סוד חייו, הרי לא הכיר גם את תכליתם - ובעיני שכלו הוא לא הצליח גם לדעת את תפקידו ואת דרכו בחיים.

זכה עם ישראל שבמעמד הר סיני נתגלה לו בורא עולמים וגילה רז לבניו, מהי תכלית החיים ומהו ייעודו של האדם עלי אדמות. התברר לו כי יש לאדם חובות בתחום קיום המצוות, חובות כלפי בוראו וקונו. כשם שהוסברו לו תופעות החיים, כך הוסברו לו גם חובותיו בחיים עלי אדמות. תרי"ג (שש מאות ושלוש עשרה) מצוות ניתנו לו. יש מהן הרחוקות מהבנתו, אין הוא מסוגל לרדת לעומקן, יש מהן הקרובות יותר להבנתו, ולפחות חושב הוא כי ירד להבנת מטרתן. אלה הן בעיקר המצוות הבאות להסדיר את יחסי האדם עם חברו. למעשה, אלו כמו אלו, מקורן האמיתי הוא בהיותן מצוות הבורא. גם מצוות אלו שנראה שהאדם מבין אותן, הבנתו חודרת רק לקליפה החיצונית של סוד מהותן. כשם שהאדם לא חדר להבנת החיים המלאה, כך גם לא חדר להבנת המצוות המלאה.

חז"ל לימדונו: "התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנותו של הקדוש ברוך הוא. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם הבונה פלטין אינו בונה אותו מדעת עצמו, אלא דפתראות ופנקסאות יש לו, לדעת איך הוא עושה חדרים, איך הוא עושה פלטין. כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם" (בראשית רבה א', ב). תכנית העולם, שהיא גם תכנית החיים, טמונה בתורה. על פיה נברא העולם. חוקי הבריאה, שהם חוקי הטבע וחוקי הנהגת העולם – טבועים הם בתורה. ככל שיעמיק האדם בתורה, הוא ישכיל יותר להבין את מהות העולם, חוקיו, מטרתו ותכליתו. ככל שיתמיד האדם לחיות בהתאם לתורה, שהיא תכנית העולם ותכנית חייו, יהיו חייו מלאים יותר ומותאמים יותר לתכליתם.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים