להפעיל את 'אפקט הפיגמליון'

הצורך בקיום קשרים חברתיים תקינים מלווה את האדם כמעט מרגע צאתו לאוויר העולם. יחסי אנוש מוצלחים הם המפתח להצלחה במישורים רבים וחשובים של חיינו. כהורים עלינו למצוא מסילות לליבות ילדינו; כמנהלי עבודה או כעובדים עלינו ליצור סביבת עבודה תומכת ומעודדת; כחברים וידידים עלינו לדעת איך להעניק תמיכה רגשית.

סדר היום שלנו הוא פסיפס המורכב מאלפי אינטראקציות אנושיות גדולות וקטנות. החל מהזבן האורז בעבורנו את המוצרים שקנינו בחנות, דרך נהג המונית המסיע אותנו משם הביתה, וכלה במערכות היחסים המשפחתית והזוגית בבית. כל מילה, מבע, מחווה ומעשה שאנו עושים מצטרפים למכלול הקובע את איכות התקשורת האנושית שלנו.

בדרך כלל, הנטיה היא להתמקד בפן הגלוי של תקשורת זו. אנו עשויים להשקיע מחשבה רבה בשאלות, כגון: איך לדבר? מה להגיד? מתי להגיב? איזה סוג מתנה להעניק? הרבה פחות תשומת לב ניתנת להיבטים הנסתרים של התקשורת האנושית, אותם היבטים הפועלים באמצעות הערוצים הסמויים של התת-מודע.

למעשה, רוב האנשים כלל אינם מודעים לקיומם של ערוצי תקשורת נסתרים אלו. קשה, למשל, להאמין שהמחשבות שאנחנו חושבים על הזולת משפיעות על התנהגותו. רעיון כזה עשוי להישמע מיסטי ובלתי רציונלי בעליל. ברם, המחקר המודרני הוכיח שתקשורת זו אכן קיימת, ואף נודעת לה חשיבות מרכזית בעיצוב יחסינו עם הזולת. כפי שניווכח להלן, חז"ל כבר עמדו על חשיבותה של תקשורת נסתרת זו במסגרת טיפוח יחסי אנוש תקינים, ואף העניקו לאדם הדרכה מפורטת כיצד להפעיל אותה ולנצלה כראוי.

 

אפקט הפיגמליון

בשנות הששים נערך בבית ספר יסודי בארה"ב ניסוי פסיכולוגי מהפכני שזכה לפרסום רב. במסגרת הניסוי הכינו החוקרים רשימה שכללה כ20- אחוז מהתלמידים ב18- מכיתות הלימוד של בית הספר. למורים נאמר כי תלמידים אלו עברו מבדקים מיוחדים שהוכיחו כי הם מוכשרים ומצטיינים, ולכן יש לצפות מהם לשיפור ולהתקדמות משמעותיים במהלך שנת הלימודים. כאשר שבו החוקרים ובדקו את הישגיהם של תלמידי בית הספר בסוף השנה, התגלתה עובדה מפליאה. מסתבר, שהילדים "החכמים" אכן החכימו! מנת המשכל הממוצעת שלהם עלתה ב4- נקודות בהשוואה לשאר הילדים בכיתה. שיפור דומה נרשם אצלם גם בתחומי הקריאה והזיכרון החזותי.

התוצאות המפתיעות עוררו שאלות רבות. כיצד ידעו התלמידים הנבחרים כי מצפים מהם להצטיין? וכיצד גרמה להם הידיעה הזו להצטיין בפועל? למרות כל התמיהות, שורה של מחקרים שנערכו במסגרות צבאיות, עסקיות ואקדמיות הוכיחו מעבר לכל ספק כי התופעה שרירה וקיימת. אנשים מצליחים יותר כאשר הם חשים שמאמינים ביכולתם להצטיין.

החוקרים כינו את התופעה הזו "אפקט הפיגמליון" והגדירו אותה כך: "האדם אינו מה שהוא חושב שהוא, אלא מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא". האדם מגדיר את עצמו על פי הציפיות שהסביבה האנושית תולה בו. כאשר אדם חש שנותנים אימון מלא ביכולתו לפעול ולהצליח, הדבר מדרבן אותו להפעיל את מלוא כישוריו השכליים והנפשיים, והתוצאות החיוביות לא מאחרות לבוא.

לאפקט הפיגמליון יש חשיבות רבה במגוון רחב של תחומים חברתיים. למשל, בתחום הניהול מצא פרופסור דן עדן כי: "אמונת המנהל ביכולת הכפופים לו מעלה את רמת ביצועיהם".

פרופסור אחר סיפר כי תלמידי שנה ראשונה שלמדו אצלו, הצליחו לבצע מטלה לימודית מורכבת שהטיל עליהם, למרות שכל חבריו הפרופסורים "ידעו" שהמשימה מורכבת מדי עבורם. התלמידים עצמם לא ידעו שהם לא אמורים להצליח במשימה, וכתוצאה מכך, הם פשוט קמו ועשו את הנדרש מהם בהצלחה מרובה...

 

המשדר הסמוי

מנין יודע האדם מה חושבים עליו אחרים? מנין, למשל, ידעו התלמידים שנטלו חלק בניסוי המפורסם כי המורים מאמינים ביכולתם להצטיין? מסתבר, שהאדם חש באופן תת הכרתי בשדרים הסמויים הנשלחים לעברו מהסביבה, גם בלי שהסביבה עצמה מודעת לכך.

אם נשוב לניסוי בבית הספר שתיארנו בתחילה, מחקרים הראו שהמורים אכן שידרו בדרכים שונות את ציפיותיהם מהתלמידים. כפי שכותב פרופ' וויטריך: "הוכח שילדים שקוראים היטב, המורים מחייכים אליהם יותר, יש יותר מגע עין, הביקורת שלהם ידידותית ועדינה, קיימת התעלמות משגיאות קריאה, ותיקוני קריאה נעשים בסוף המשפט ולא באמצעו. כך הופכות הציפיות שאנו תולים באחרים לנבואה המגשימה את עצמה.

המורים עצמם כלל לא היו מודעים לכך שהם מתייחסים באופן שונה לילדים "החכמים". ייתכן שאף היו נעלבים אילו היו אומרים להם שכך הם נוהגים. אולם המציאות היא שהידיעה כי תלמידים מסוימים "שווים" יותר מאחרים, חלחלה לתודעתם והשפיעה בדרכים סמויות על צורת התנהגותם. ומה שנכון בכיתה, נכון גם לגבי שאר תחומי החיים. האדם חש באיתותים הסמויים המשודרים לעברו, ומגיב בהתאם.

היפוכו של אפקט הפיגמליון הוא "אפקט הגולם". סוג של נבואה שלילית המגשימה את עצמה. אם למורה יש דעה שלילית על תלמיד, יתאים את עצמו התלמיד לציפיה זו ויצליח פחות. "מסיבה זו", טוענים החוקרים רוזנטל ויעקובסון, "במקום להוציא מיליונים על קידום תלמידים טעוני טיפוח, עדיף להשקיע בעקירת דעות קדומות שיש למורים כלפי אותם תלמידים" (על פי הספר "פיגמליון בכיתה").

 

מחפשים כף של זכות

קיומו של אפקט הפיגמליון מטיל עלינו אחריות כבדה, ואפילו מפחידה. מסתבר, שלכל אחד מאיתנו יש יכולת השפעה "טלפתית" על הסובבים אותו, בפרט על אלו שמייחסים חשיבות רבה למה שאנחנו חושבים עליהם. השפעה זו מועברת באמצעות סימנים סמויים וכמעט בלתי מורגשים שאנו משדרים ללא הרף. ומה שהכי מדהים, די שנאמין בציפיות אלו כדי שהן יהפכו למציאות.

מעתה, צורת החשיבה שלנו כלפי הזולת מפסיקה להיות ענין פרטי שבינינו לבין עצמנו והופכת לענין בעל חשיבות ציבורית ממדרגה ראשונה. המחשבות שאנו חושבים על הזולת אינן נשארות בארכיון הפרטי שלנו. הן נשלחות לעברו באמצעות משדר רב עוצמה, נקלטות באנטנה הרגישה של נשמתו ומשתתפות בעיצוב אישיותו. היש לך אחריות כבדה מזו?

ואומנם, חשיבות רבה יש בתרגול חשיבה חיובית כלפי הזולת, חשיבות הבאה לידי ביטוי בכלל שקבע התנא רבי יהושע בן פרחיה: "הֶוֵי דן את כל האדם לכף זכות". (אבות פרק א' משנה ו') כל אדם הוא שופט, ובכל סיטואציה חברתית שבה אנו נתונים, אנו שופטים את זולתנו במאזני הנפש. רבי יהושע בן פרחיה מלמד אותנו, שכאשר האדם מסופק בנוגע למעשיו ולכוונותיו של הזולת, מוטלת עליו חובה לתת למעשיו פירוש חיובי ובכך להכריעו לכף זכות. לא מדובר רק על כך שיש לתת לו להנות מן הספק. התורה תובעת מאיתנו לגבש צורת הסתכלות שתתמקד בטוב ובחיובי שבזולת. מי שמסתכל על חברו בעין טובה, סביר להניח שגם ישפוט את התנהגותו באור חיובי.

החברה התחרותית שאנו חיים בה מרגילה אותנו להתמקד במגרעותיו של הזולת, וזוהי הסיבה לכך שאנו ממהרים לייחס לו כוונות שליליות. אולם, מי שמסגל לעצמו צורת הסתכלות חיובית ודן את חברו לכף זכות, זוכה לרווח משולש. ראשית, הוא מציל את עצמו מחשדות שווא כלפי רעהו. נוסף לכך, הוא מעורר אצל הזולת רגשות חיוביים כלפיו. כפי שכותב החכם מכל אדם: "כּמּיִם הַפּנִים לַפּנִים כּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי פרק כ"ז). דהיינו, ליבו של הזולת הוא מראה שבה משתקפים הרגשות שאנחנו חשים כלפיו. פנייה זועמת תוליד על פי רוב תגובה נזעמת, ואילו פנייה ידידותית ואוהדת תביא לתגובה ברוח דומה. אך מעבר לכל זאת, עצם ההסתכלות החיובית על הזולת עשויה לשפר את התנהגותו, כפי שביארנו.

חז"ל קובעים: "טוב המלבין שינים לחברו יותר ממשקהו חלב". החלב מזין את הגוף, החיוך מחיה את הנפש. השפעת החלב פגה בחלוף מספר שעות, החיוך עשוי לעצב את אישיותו של הזולת לאורך ימים ושנים.

הבה נשנן לעצמנו את התפילה שחיבר רבי אלימלך מליז'נסק: "... תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה שום שנאה מאחד על חברו חלילה".

בכל אדם באשר הוא ניתן למצוא מעלות לצד חסרונות. באמצעות תרגול נכון נוכל להתמקד בחיובי ובטוב, ובכך להשפיע עליו להפוך לאדם טוב יותר.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים