הקנאה, התאווה והכבוד – מוציאים את האדם מן העולם

 
פתגמים נוספים
הוי גולה למקום תורה
היום קצר, והמלאכה מרובה
הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה – איש את רעהו חיים בלעו
הוי מקדים בשלום כל אדם
פתגמים נוספים
העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא
הלומד ילד, למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש. והלומד זקן, למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק
הווי שותה בצמא את דבריהם
הוו מתונים בדין
העמידו תלמידים הרבה
הווי רץ למצווה קלה ובורח מן העבירה
הפוך בה והפוך בה דכולה בה
הקנאה, התאווה והכבוד – מוציאים את האדם מן העולם
האלוקים יבקש את נרדף
הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר
פתגמים נוספים


לאורכן של שנות חיינו אנו נתקלים בתופעה, הנראית אבסורדית ממבט ראשון. דווקא האנשים השומרים בקנאות על הטריטוריה הפרטית שלהם לבל תיפגע, הם אלו שקשה להם מאוד ליהנות מחייהם. אלו השועטים אחר תאוותיהם, רודפים אחר הכבוד, ועיניהם צרות בהישגיו של הזולת – נרדפים הם למעשה ע"י עצמם. לעולם לא ישיגו את כל מאווייהם, ולעולם לא יגיעו לתחושת רוויה אמיתית או לסיפוק מושלם. מידות נפש אלו, שהם עצמם טיפחו, עומדות להם לרועץ.

לעומתם, אלו השמחים בחלקם ושמחים גם בהצלחת זולתם, אלו שאינם מחפשים פרסומת, כבוד או תהילה, חייהם מאושרים יותר, מאוזנים יותר ומלאי שלווה וסיפוק.

כלל ידוע הוא, כי הגורם הראשון והעיקרי המוציא את האדם מן העולם, הוא האדם עצמו. ברדיפתו אחר הנהנתנות וגרורותיה, הוא מרחיק לכת ואינו מסוגל ליהנות מהחיים עצמם.

בניית אתרים