הצוואה

באחת החורבות של גטו וארשה, בין ערימות אבנים ועצמות אדם, נמצאה חבויה בתוך בקבוק קטן של בנזין הצוואה דלהלן, כתובה בידי יהודי בשם יוסל ראקובר, בשעות האחרונות לחייו, בגטו וארשה העולה בלהבות:

וארשה, 28 לאפריל 1943.

אני, יוסל ראקובר מטארנופול, מחסידיו של הרבי מגור, חוטר מגזע קדושים וצדיקים גדולים ממשפחות ראקובר ומייזלס, כותב את השורות הללו, שעה שגטו וארשה עולה בלהבות. הבית, שבו אני נמצא עכשיו, הוא אחד האחרונים שהאש עדיין לא אחזה בהם. זה מספר שעות שאש תותחים חזקה מופנית נגדנו. הקירות סביבי נאכלים ומתפוררים על ידי האש המאיימת. לא יארך הזמן וגם הבית הזה, בו אני נמצא, ייהפך כמו כל הבתים שלנו בגטו, לקבר עבור מגיניו ודייריו. על פי קרני השמש האדומות במיוחד, חדות השיפודים, החודרות מבעד לאשנב הקטן והסתום למחצה של חדרי, בעדו ירינו במשך ימים ולילות אל השונא, מבחין אני כי זוהי שעת דמדומי שקיעה. השמש ודאי אינה יודעת עד כמה לא אצטער ששוב לא אראנה.

מיליוני אדם על פני מרחבי העולם הגדול מאוהבים ביום, בשמש ובאור, אינם יודעים מאומה, אין להם מושג כלל, כמה חשכות ואסון היא, השמש, הביאה לנו. היא הפכה לכלי בידי הרשעים, והם השתמשו בה כהשתמש בזרקור כדי לגלות את צעדי הנמלטים, המבקשים להינצל מידיהם. בשעה שאני, אשתי וילדי - שישה הם היו - הסתתרנו ביערות, הלילה, רק הלילה, הוא שהסתירנו. היום מסר אותנו לידי מבקשי נפשנו. האם אשכח את אותו יום של ברד-אש גרמני על ראשיהם של אלפי הפליטים בדרך שבין גרודנה לווארשה? עם עלות השמש עלו האווירונים, ובמשך כל היום זרעו רצח ומוות. באותו רצח אווירי נספו אשתי ואפרוחי בן שבעת החודשים שעל זרועותיה. שניים נוספים מחמשת ילדי הנותרים, נעלמו באותו יום. שלושת הילדים הנותרים שלי נספו בגטו וארשה.

עתה באה שעתי. כאיוב יכולתי לומר על עצמי - ואין אני היחיד שיכול לומר זאת: 'ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה'. בן ארבעים אנוכי, וכשאני משקיף עתה על שנותי שעברו, יכולתי לומר בבטחה, עד כמה שאדם יכול להיות בטוח בעצמו: חייתי חיים ישרים. לפנים האירה לי ההצלחה, אך מעולם לא התנשאתי. ביתי היה פתוח לכל נצרך, והייתי מאושר כאשר יכולתי לגמול טובה לבריות. עבדתי את אלוקי בהתלהבות, ובקשתי היחידה אליו היתה שיתננני לעבדו "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". אינני אומר כאיוב: "הודיעני על-מה תריבני". גדולים וטובים ממני בטוחים כי עתה אין זו שאלה של עונש על חטאים, אלא שמשהו מיוחד במינו מתרחש עלי אדמות. עת הסתר פנים היא זו.

אלוקים הסתיר את פניו מעולמו, ועל ידי כך הקריב את הבריות ליצריהם הפראיים. טבעי הוא למדי שבשעה שהיצרים שולטים בעולם, נאלצים כל אלה שחי בהם זה האלוקי, זה הטהור, להיות קרבנותיהם הראשונים. אין בזה מן הנחמה, אך מכיוון שגורל אומתנו אינו נחתך על פי חישובים ארציים, כי אם על פי חישובים על-ארציים, רוחניים ואלוקיים, על המאמין לראות באירועים אלה חלק של חשבון אלוקי גדול אשר בהשוואה לו חשיבותן של טרגדיות אנושיות היא קטנה מאוד.

במצב זה אין אני, כמובן, מצפה לנסים, ואין אני מבקש את אלוקי שירחם עלי. לא אנסה להנצל ולא אמלט מכאן. שלושה בקבוקי בנזין נמצאים עדיין ברשותי, לאחר שהרקתי כמה עשרות מהם על ראשי הרוצחים.

טנק פרץ לפתע אל תוך רחובנו, ומכל הבתים המבוצרים שמסביב המטירו עליו בקבוקי בנזין בוערים, אולם החטיאו את המטרה. אנוכי וחברי חיכינו עד שהטנק עבר ממש על ידינו, אז התקפנו אותם מבעד לאשנב החסום למחצה. מיד עלה הטנק בלהבות, ושישה נאצים נמלטו מתוכו כשהאש אוחזת בם. האח, כיצד הם בערו! הם בערו כאותם היהודים שנשרפו על ידם, אולם זעוק זעקו יותר מהיהודים. יהודים אינם זועקים. הם מקבלים את פני המוות כגואלם. גטו וארשה גווע תוך קרב, תוך יריות, תוך מאבק, תוך להבות, אך – לא תוך זעקות.

רק שלושה בקבוקים נמצאים ברשותי, ויקרים הם לי כמו לשיכור יינו. לאחר שאריק בקבוק אחד, אשים בתוכו את הנייר שעליו אני רושם את השורות הללו ואסתירו בין לבני אשנב חדרי הסתום למחצה. והיה אם ימצאהו אי-מי אי-פעם ויקרא בו, יבין אולי להרגשתו של יהודי, אחד ממיליונים, אשר גווע יחד עם יתר בני עמו.

אני גאה על שיהודי הנני. הייתי בוש להשתייך לאותם עמים שהולידו וטיפחו את אותם הרשעים, האחראים למעשים שנעשו בנו.

אני גאה על שיהודי הנני, כי קשה להיות יהודי. הה, כמה קשה. אין כל גבורה להיות אנגלי, אמריקני או צרפתי. קל יותר, נוח יותר להיות אחד מהם, אך בשום אופן לא מכובד יותר. כן, כבוד הוא להיות יהודי!

אני מאמין, כי להיות יהודי פירושו להיות לוחם, לחתור בהתמדה נגד הזרם האנושי העכור והנפשע. היהודי גיבור הוא, מעונה, קדוש. אתם השונאים אומרים כי רעים אנו. אנו עדינים וטובים מכם – הייתי רוצה לראות מה מראכם אתם במקומנו.

אני מאושר להשתייך לאומלל מבין כל עמי העולם, שתורתו היא כור ההיתוך הנעלה והיפה ביותר של כל החוקים ומוסרם. אותה תורה מקודשת עתה יותר ומונצחת על ידי כך, שחוללה ונרמסה על ידי שונאי האלוקים.

אני מאמין, כי נולדים יהודי כשם שנולדים עם כשרון אמנותי. להיות יהודי אי אפשר למנוע. זו היא מעלה אלוקית שבנו שעשתה אותנו לעם נבחר. זר לא יבין זאת. לא יבין לעולם את התכלית העליונה אשר בקידוש-השם שלנו. אין דבר שלם יותר מלב שבור, אמר צדיק גדול אחד, ואין עם נבחר יותר מעם נרדף תמיד.

אני מאמין בא-ל אלוקי ישראל. אני מרכין ראשי לפני גדולתו. אני אוהב אותו ואת תורתו עד מאד. אלוקים פירושו דת, אך תורתו פירושה – אורח-חיים, וכל כמה שאנו נהרגים על אותו הווי, כך הוא נעשה בן אלמוות יותר.

אתה טוען כי תשלם לשונאינו כגמולם! אני משוכנע בזה, כי תשלם בלי חשך. אין אני מסופק בזה אך רצוני שתאמר לי אם ישנו עונש עלי אדמות שביכולתו לכפר על הפשע שפשעו בנו?

אתה טוען אולי כי עכשיו אין זו שאלה של חטא ועונש, אלא "הסתר פנים" הוא זה, שבו הפקרת את הבריות ליצריהם. רצוני, לשאלך, אלוקי, ושאלה זו צורבת בקרבי כאש אוכלת. מה עוד? מה עוד צריך להתרחש כדי שתגלה שוב את פניך לנו?

מחל לאלו אשר ניאצו את שמך, לאלו שהלכו אחרי אלוהים אחרים, לאלו שנעשו אדישים כלפיך. כל כך ייסרתם עד שאיבדו את אמונתם, כי אביהם אתה.

והגד אגיד לך זאת, משום שאני מאמין בך יותר מתמיד, משום שעכשיו אני יודע שאתה אלוקי. הרי אין אתה יכול להיות אלוקיהם של אלו אשר מעשיהם הם הגילויים המחרידים ביותר של אין-אלוקות עלי אדמות.

אם אלה אשר שוטמים אותי, אשר רוצחים אותי, הם כה חשוכים - מה אני אם לא זה הנושא בחובו משהו מאורך, מטובך?

אין המוות יכול לחכות עוד, ועלי לגמור את כתיבתי. מהדיוטות העליונות שמעלי הולכות ונעשות היריות חלשות מרגע לרגע. עתה נופלים אחרוני המגינים של מבצרינו ואיתם נופלת וגוועת וארשה הגדולה, היפה, יראת האלוקים. השמש נטתה לשקוע, ואני מודה לאלוקים על אשר לא אראנה עוד. אודם שריפות מתפרץ דרך האשנב, וקטע השמים שאני רואה הוא אדום וסוער כאשד של דם. בעוד שעה לכל היותר אהיה כבר עם אשתי וילדיי ועם מיליוני בני עמי האחרים שנספו באותו עולם יותר טוב.

ואלו הם גם דברי האחרונים אליך, אלוקי החרון שלי: לא יעזור לך מאומה! הכול עשית כדי שאתבדה, כדי שלא אאמין בך. אולם מת אני כפי שחייתי, תוך אמונה סלעית בך.

ישתבח לעולמי עד אלוקי המתים, אלוקי הנקמה, אלוקי האמת והמשפט, אשר יאיר שוב את פניו לעולם ויזעזע את אושיותיו בקולו האדיר ---

שמע ישראל! ה' אלוקינו, ה' אחד!

בידך אפקיד רוחי!

בניית אתרים