היד השחורה

אחד מאישי הציבור, הידועים במלחמתם בכל דבר שבקדושה, חלה לפתע במחלה אנושה. הוא התאשפז בבית החולים של המיסיון, שם חלה הרעה במצבו. כדי להצילו ממוות ניסו קרובי משפחתו להעבירו לבית החולים "שערי צדק". אולם, כאשר שמע ד"ר וולך, מנהל בית החולים, כי החולה היה מאושפז בבית החולים המיסיונרי, סירב לקבלו.

אחד מקרובי החולה סיפר: "ידעתי שרק הרב יוסף חיים זוננפלד יוכל להשפיע על ד"ר וולך, ומיהרתי לביתו ששכן בבתי מחסה. גשם זלעפות ניתך, ואני רטוב כולי נכנסתי לביתו של הרב, שהיה שקוע בלימוד. הוא קיבל אותי במאור פנים, למרות שהיה לבו כבד עלי, על שהתרחקתי לגמרי מדרך אבותי. סיפרתי לו על החולה. לא הסתרתי ממנו את זהותו של האיש, ואף לא את העובדה שהיה מאושפז בבית החולים של המיסיון. והוספתי שהיות שמדובר בהצלת חיים, העזתי לפנות אליו בבקשה שיכתוב מכתב דחוף לד"ר וולך שייאות לקבלו. זוהי התקווה האחרונה להצלתו. הרב הקשיב ומייד סימן לעצמו את העמוד בגמרא שבו אחז. סגר את הספר, קם ממקומו ולבש את מעילו. ניסיתי להניאו מלצאת לתוך הסערה המתחוללת בחוץ. הבהרתי לו כי רק מכתב רציתי למנהל בית החולים. אך הרב יוסף חיים ענה לי בלהט: "ספק רב אם מכתב ישפיע. אני אלך ולא אזוז משם עד שיוכנס החולה לבית החולים". וכבר החל לצעוד ולטפס במדרגות המובילות מחצרו למעלה השכונה. הוא היה בגיל קרוב שבעים וחמש. בקושי הדבקתי את קצב הליכתו. בינתיים התגבר הגשם, אך הרב לא שעה לבקשתי שישוב לביתו. אף לא הסכים להסתתר תחת מחסה עד שייפסק הגשם. תוך כדי צעידה, הוא מלמל: "פיקוח נפש! כשהולכים להציל יהודי נבהלים מטיפות גשם?"

הרב הישיש רץ ואני מתנשף אחריו. בשער יפו שכרתי עגלה והאצתי בעגלון לזרז את סוסיו. הרב יוסף חיים זוננפלד נכנס לחדרו של ד"ר וולך, ומייד שאלו בתקיפות כיצד הוא מסרב לקבל חולה אנוש, וממתי נעשה פוסק בהלכות פיקוח נפש. הוא ציווה על ד"ר וולך לאשפז את החולה בלי שהיות בבית החולים.

ואכן, הלא ייאמן קרה. בתוך שבועיים הבריא האיש והשתחרר מבית החולים.

בניית אתרים