"עלי קללתך בני"

בזמן מלחמת העולם הראשונה נשמט שמו של רבי יהושע שרבאני מירושלים מרשימת החכמים שקיבלו שחרור מהצבא הטורקי. שירות בצבא בעת המלחמה כמוהו כמוות בטוח. גם עוון ההשתמטות, עלול לעלות במחיר החיים.

ואכן, החלו שוטרים לחפש אחרי ר' יהושע. למרבה החסד, יום לפני שחיפשוהו, הוכנס לבית החולים "שערי צדק" לניתוח כיס המרה. כשנודע למשטרה שהאדם המבוקש על ידם נמצא בבית החולים, פנו לשם מיד ודרשו בתוקף מד"ר משה וואלך להסגירו לידם.

באותו יום עדיין לא נותח הרב שראבני, ומשום כך הסתובב בבגדיו הרגילים בפרוזדור בית החולים. ד"ר וואלך שהבין מיד את חומרת הסכנה, פנה לאחד מעוזריו בשפה הגרמנית שלא היתה מובנת לטורקים, והורה לאשפז מיד את החכם ולהלבישו בבגדי חולה.

בינתיים עיכב ד"ר וואלך את השוטרים והתווכח עמם, באומרו כי החכם עבר רק אתמול ניתוח קשה בכליותיו, ואסור לטלטלו. כשדרשו השוטרים הטורקים לראותו כדי לוודא שאומנם נותח, עשה עצמו ד"ר וואלך כנפגע מחוסר אמונם. פנה אליהם בקול תקיף: "אם יראה החולה במצב זה שוטרים, הוא עלול למות מפחד, כך תגרמו את מותו של חייל נוסף. בואו הנה עוד שבועיים מהיום, וקחוהו עמכם".

נענו השוטרים להצעתו והסתלקו, ברושמם את התאריך שעליהם לבוא לקחתו. כשהגיעו שוב בתאריך שנקבע, פכר ד"ר וואלך את ידיו בצער על החולה שנעלם באישון לילה, בטרם הוצאו התפירות מבטנו.

כשהחלים ר' יהושע, ביקשה ממנו הנהלת בית החולים לעזוב את בית החולים שהיה עמוס. ידע החכם כי אם יעזוב את בית החולים, הוא עלול להתפס. שלח את אשתו לרבי יוסף חיים זוננפלד להתחנן לפניו שישפיע על ד"ר וואלך שישאירנו בבית החולים עד יעבור זעם.

אותו יום היה י"ז בתמוז. השמש להטה בכל עוזה והרב היה שרוי בתענית. נכנסה אשת החכם אליו וסיפרה לו את בקשת בעלה. מיד יצא הרב עם האשה לכיוון בית החולים. כשהגיעו לשער יפו, ציווה עליה לעלות על אחת העגלות ולנסוע לבית החולים, ואילו הוא העדיף ללכת ברגליו כדי לקיים את המצווה בגופו...

לאחר הליכה של כארבעים וחמש דקות, הגיע הרב לשערי בית החולים, שם מצא את האשה ממתינה לו. הוא ניגש לשוער וביקשו לקרוא לד"ר וואלך.

תמה השוער בלבו: הרי מעולם לא הטריח הרב אפילו ילד קטן, ומה נשתנה היום שהוא מטריח את הרופא לבוא אליו לשער, במקום להכנס למשרד הסמוך? אולם חזקה עליו בקשת הרב. קם ומסר את הבקשה. כששמע ד"ר וואלך שהרב ממתין לו ליד השער ומסרב להכנס, נדהם והזדרז לקראתו כשתמיהה בפיו: למה אין רבינו נכנס?"

הזדקף הרב ופנה בתקיפות לד"ר וואלך: "לא אעבור את מפתן בית החולים, עד שתבטיחני שתשאיר כאן את החכם שרבאני עד שתחלוף הסכנה". "ואם תמשך המלחמה עוד שנים?" שאל הדוקטור. גם אז, השיב הרב.

ד"ר וואלך נבוך מאד. מצד אחד לא ההין לסרב לרבו הנערץ, אך מצד שני, ידע שהדבר עלול להמשך ימים רבים. הרהר כמה דקות ושאל את הרב: "האם רבינו יודע שאני מסכן את חיי ואת כל בית החולים כשאני מסתיר משתמטים מהצבא?"

"עלי קללתך בני", ענה הרב, "מבטיח אני לך שלא יאונה לך כל רע, אם תציל את חייו". כששמע ד"ר וואלך, נכנע והבטיח.

בניית אתרים