"הנעלבים ואינם עולבים"

ברכבת לווילנא ישב רבי ישראל סלנטר בלי מלווים ובלבוש פשוט, כמנהגו. הקרון היה קרון המיועד למעשנים, ורבי ישראל הצית לעצמו סיגריה. אדם צעיר שישב לצדו גער בו בגסות, וטען כי אינו סובל את ריח העישון. מיהר רבי ישראל להתנצל בפניו וכיבה את הסיגריה. לא חלפו מספר דקות ושוב נשמעו רטינותיו של אותו אדם: "הזקן הזה פותח את החלון וקור חודר לעצמותינו. קשה לשבת כאן". רבי ישראל לא כעס רק ענה לו בנחת: "לא אני פתחתי את החלון, אך אם הקור מפריע לך, מייד אסגור אותו".

כשירדו בתחנה בוילנא המתין קהל רב שבא להקביל את פני הגאון רבי ישראל סלנטר. ניגש אותו נוסע אל אחד מן המתקהלים ושאלו לפשר ההתקהלות. תמה האיש: "וכי אין אתה יודע כי רבנו מסלנט בא לעיר?" האברך נבהל ונרעד. מצפונו החל נוקפו על התנהגותו חסרת הדרך ארץ כלפי הזקן. נחרד מן המחשבה איך העז להשפיל את אחד מגדולי הדור. למחרת הלך לאכסנייתו של רבי ישראל כדי להתנצל על מעשיו. רבי ישראל קידם את פניו בלבביות, הושיב אותו והתעניין האם כבר נח מעמל הדרך. הלה נדהם מקבלת הפנים ופרץ בבכי. תוך כדי בכיו ביקש סליחה ומחילה. רבי ישראל סלנטר הפציר בו שלא יבכה, כי חלילה אין לו בלבו אף שמץ של טינה כלפיו. "אין אדם עומד על דבר אלא אם כן נכשל בו", אמר לו רבי ישראל. בטרם נפרדו התעניין רבי ישראל למעשיו של אותו אדם בווילנא, והבין כי הגיע כדי להשיג "סמיכה" לקבלת היתר שחיטה. הבטיח לו רבי ישראל שיעזור לו וימליץ עליו אצל חתנו, שהוא מראשי הרבנים בעיר.

ואכן, קיבל אותו חתנו בנפש חפצה, אך כאשר החל לבחון אותו בהלכות שחיטה, מצא לפניו כלי ריק. כשם שמידותיו היו מקולקלות, כך היה מנוער מחכמה. גם במצב זה מצא רבי ישראל את המילים שירככו את הביזיון. הוא אמר לו שיבוא בשנית בעוד כמה ימים וייבחן שוב, כי וודאי עייף הוא עדיין מן הדרך. אלא שהלה לא שב. לא התעצל רבי ישראל והלך אליו בעצמו. האיש סיפר בנימה של ייאוש, שנפקחו עיניו להבין כי אינו מתאים לתפקיד. ריחם עליו רבי ישראל, והצמיד לו שוחט בעל ידע שישנן איתו את כל הדינים ואף ידאג לכלכלתו במשך שהותו בעיר. לבסוף הוסמך אותו צעיר כשוחט. ולא הרפה רבי ישראל עד אשר מצא בעבורו קהילה שבדיוק באותה עת היה דרוש לה שוחט בקי.

שאלו את רבי ישראל, מדוע יצא מגדרו לסייע לו. השיב להם: "כאשר בא אלי אותו אדם לבקש את סליחתי, סלחתי לו באמת ובתמים. אך היות שאני רק בשר ודם, חששתי שמא נשאר בלבי שמץ של הקפדה כלפיו. לכן, השתדלתי לעורר את רחמי ולעזור לו בכל דרך. כך ניקיתי את לבי מכל חשש של שנאה ושל הקפדה".

בניית אתרים