האות גִּימֶל

 
אותיות נוספות
האות אָלֶף
האות בֵּית
האות גִּימֶל
האות דָּלֶת
אותיות נוספות
האות וָאו
האות זַיִּן
האות חֵית
האות טֵית
האות יוּד
האות כָּף
האות לָמֶד
האות מֵם
האות נוּן
האות סָמֶך
האות עַיִן
האות פֵא
האות צָדִי
האות קוּף
האות רֵיֹש
האות שִׁין
אותיות נוספות

 

ג' – גמילה ובגרות

צורתה של האות גימ"ל, בעלת הצוואר הארוך, מזכירה את מבנה גוף הגמל. הגמל קיבל את שמו בזכות העובדה שהוא מסוגל להתקיים במשך זמן רב ללא שתיית מים, כמו ילד שנגמל, שאינו זקוק לשתייה תמידית. הגמל ניחן בכוח סבל רב שבזכותו הוא מסייע לרוכבים עליו לעבור בשלום את אימי המדבר. וכך, למעשה, הגמל גומל עמם חסד.

האות גימ"ל קרובה לשורש ג-מ-ל. משמעות שורש זה היא לכלכל ולזון עד לבשלות מושלמת. כמו שנאמר בפסוק: "ויגמל שקדים" (במדבר י"ז, כ"ג). משמעות המלה היא שהמטה של אהרן הצמיח שקדים בשלים. על יצחק אבינו אומרת התורה: "ויגדל הילד ויגמל" (בראשית כ"א, ח'); הפועל ג-מ-ל מתייחס להתפתחותו של העולל עד שהוא מגיע למצב שבו הוא יכול לחיות בלי שאמו תניק אותו (רש"ר הירש. וראה בתהלים קל"א, ב'). במצב זה הוא מגיע לבשלות מסויימת, ל"גמילות חסד", המציינת פעולה העוזרת לזולת, מסייעת לו ומקדמת אותו.

"החוט המשולש"

הגימטריה של גימ"ל היא שלוש. מספר זה מייצג את התפיסה, ששני גורמים מנוגדים מסוגלים להתאחד כדי ליצור שלמות חדשה ואיכותית יותר. אחדותה של האות אל"ף מסמלת את השלמות המוחלטת הקיימת רק אצל ה', ואילו הזוגיות של האות ב' מסמלת פיצול וחוסר אחידות או ריבוי ואי התאמה. לעומת זאת, הגימ"ל מצביעה על היכולת לגשר על אי ההתאמה בין הכוחות המנוגדים וליצור מהם יחידה אחת מושלמת ובת קיימא. לעיקרון זה התכוון שלמה המלך באמרו: "והחוט המשולש לא במהרה יינתק" (קהלת ד', י"ב).

האופי המשולש של העולם ומלואו

האדם הינו הנעלה שבברואים. הקב"ה השתתף בבריאתו כאשר נפח בו נשמת חיים ורומם אותו מעל כל שאר היצורים. "שלושה שותפים הם באדם - הקב"ה, אביו ואמו" (מסכת קידושין דף ל', ב'). המזיגה שנוצרה משלושת השותפים מהווה את האדם, נזר הבריאה. גם בתחום נוסף, החשוב ביותר, בתחום הרוחני, אנו מגלים את היסוד המשולש. מבחינה רוחנית האדם מורכב מנפש שהיא הנפש הבהמית המחיה את האדם; מרוח – שהיא המנשאת את האדם מעל הבהמה; ומנשמה – שהיא חלק אלוק ממעל, והיא המקנה קדושה מיוחדת לעם ישראל.

שלמה המלך כותב בשם ה': "הלא כתבתי לך שלשים במעצות ודעת" (משלי כ"ב, כ'). ומסביר המדרש: "זו תורה שאותיותיה משולשים: אל"ף, בי"ת, גימ"ל, והכל היה משולש" (תנחומא יתרו). בפירוש "ענף יוסף" שם מסבירים את המדרש: ניתן לחלק את עשרים ושבע האותיות שבאל"ף בי"ת העברי (עשרים ושתיים אותיות רגילות וחמש סופיות) לשלשות. כאשר מסדרים אותן בקבוצות אלו, הגימטריה של האות האמצעית בכל שלישייה היא הממוצע של שתי האותיות האחרות (שים לב לגימטריה המיוחדת של האותיות הסופיות). הטבלה הבאה מדגימה תופעה מופלאה זו:

אב"ג

דה"ו

זח"ט

יכ"ל

מנ"ס

עפ"צ

קר"ש

תך"ם

ןף"ץ

1

4

7

10

40

70

100

400

700

2

5

8

20

50

80

200

500

800

3

6

9

30

60

90

300

600

900


אם נצרף את הסכום של שלוש האותיות בכל אחת משלשות אלה, ונחלקו לשלוש, נקבל את ערכה של האות האמצעית.

רבי יהושע בן נחמיה (במדרש תנחומא שם) מוסיף ומבאר את הפסוק: "הלא כתבתי לך שלשים..." כרמז, שכל מה שניתן לישראל, ניתן בשלשות. "תורה משולשת – תורה, נביאים וכתובים, משנה משולשת – תלמוד, הלכות ואגדות. הסרסור (השליחים אשר הוציאו את ישראל ממצרים) משולש – משה, אהרן ומרים, תפילה משולשת - ערב, בוקר וצהרים, 'קדושה' משולשת (תפילת ה'קדושה' שאומרים אותה המלאכים וישראל) – "קדוש, קדוש, קדוש", ישראל משולשים – כהנים, לויים וישראלים.

רעיון זה מסמל את חשיבות המספר שלוש, המקנה קיום והמשך ל"חוט המשולש" המופיע בתחומים שונים.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
בניית אתרים