האות שִׁין

 
אותיות נוספות
האות אָלֶף
האות בֵּית
האות גִּימֶל
האות דָּלֶת
אותיות נוספות
האות וָאו
האות זַיִּן
האות חֵית
האות טֵית
האות יוּד
האות כָּף
האות לָמֶד
האות מֵם
האות נוּן
האות סָמֶך
האות עַיִן
האות פֵא
האות צָדִי
האות קוּף
האות רֵיֹש
האות שִׁין
אותיות נוספות

 

שלום ושלמות

לאות ש' מעמד נשגב בין אותיות הקודש, שכן היא מייצגת שניים משמותיו של ה': 'ש-די' - משדד המערכות, ו'שלום'.

האות ש' מסמלת גם את שמו של ה' - 'שלום', שמשמעו שלום ושלמות. ה' הוא מקור השלמות וההרמוניה, ונקרא בשם "עושה שלום" (מהר"ל, נתיבות). בנוסף לכך שכינויי ה' מתארים את מידותיו (כלומר, את הנהגותיו), הם גם משמשים דוגמא לאדם. אדם השואף להגיע למעלות רוחניות חייב ללכת בדרכי קונו. נקודה זאת חשובה במיוחד בקשר למידת השלום, שכן ההרמוניה בין הגורמים המנוגדים הקיימים בעולם חיונית לקיומו של האדם.

המהר"ל לומד עניין זה של שלמות והרמוניה מעצם צורתה של האות ש'. שלושת ראשיה מסמלים שני צדדים מנוגדים, אשר לכל אחד מהם דעה קיצונית משלו, וביניהם המתווך האלוקי. כך נוצר השלום, וכך נוצרת השלמות.

שם ה': ש' – ד'

האות ש' מייצגת ריבונות ושלום. חז"ל מסבירים את השם ש-די: "אמר הקב"ה - אני הוא שאמרתי לעולמי (בזמן הבריאה) די" (מסכת חגיגה דף י"ב, א').

במלה יחידה זו – "די", קבע ה' הכל-יכול את מידותיהם של כל העצמים. הוא הציב גבולות לכל הכוחות וגדר גדרים מוסריים לבני האדם. אילולא קרא ה' אל השמים והארץ: "די"! הם היו ממשיכים להתפשט ולהתרחב, כאילו לא היו אלא תוצר של כוחות פיזיקאליים עיוורים. במטרה לשמור על שלמות הבריאה, הציב ה' גבולות וחקק חוקים ביקום. בכך הוא נתגלה במידה של ש-די, ריבון העולמים הכל-יכול (רש"ר הירש). 

הפנייה כלפי מעלה

צורתה של האות ש' מסמלת גם יישות טבעית הפונה כלפי מעלה ומבקשת מה' עזרה וסיוע. דרך משל, עץ פורש את ענפיו השמיימה, מדורה, לשונות אש, המתפרצות ממנה פונות כלפי מעלה או ערוגת פרחים גדלים אל על – כל אלו פונים אל ה' ומבקשים ממנו עזרה וסיוע.

סמליות זו אנו מוצאים גם בתפילותיו של משה רבנו בעת מלחמת ישראל בעמלק. התורה מספרת לנו: "כאשר ירים משה ידו, וגבר ישראל" (שמות י"ז, י"א). האות ש' היא מעין צללית של משה, הפורש ידיו לשמים, וראשו בתווך, ומבקש את עזרת ה' במלחמה. ולימדונו חז"ל: "לא ידיו של משה עושות מלחמה", אלא האמונה שהחדיר משה בלב בני ישראל, שהיו "מסתכלים כלפי מעלה, ומכוונים את לבם לאביהם שבשמים" (ראש השנה פ"ג, מ"ח). האמונה בה', דברי התפילה והתחנונים – הם שסייעו להם לגבור על האוייב העמלקי בעת המלחמה.

לשקר אין רגליים

בפירוש התלמוד לאותיות האל"ף בי"ת לפי סדרן (מסכת שבת דף ק"ד, א') מסמלת הש' את השקר. אף שה-ש' מסמלת גם את שמותיו של הקב"ה עצמו, כפי שהובא לעיל, עלול האדם מפאת שחיתותו, להוריד לשפל המדרגה את הערכים הנשגבים ביותר. על אף היסודות הנעלים הנרמזים ב-ש', כאשר היא מצטרפת אל הקוף – החקיין, ואל האות ר' המציינת את הרשע, מהווים השלושה את הצירוף: ש-ק-ר.

גם האות ש', ככל שאר האותיות, פנתה אל ה' בבקשה שיברא בה את עולמו. ה' השיב לה: "אמנם את הראשונה בשמי ש-ד-י - מהות השלמות, אולם האדם עתיד להשחית את הקדושה ברשע ובשקר. שכנייך ר' וק' ימשכו אותך לקשור קשר ולטעת שקר עלי אדמות".

אף שלפי סדר האל"ף-בי"ת ניצבת האות ש' אחרי האותיות ק' ור', היא מופיעה בראש המלה שקר. שכן, כל שקר, ויהיה גדול ככל שיהיה, מסווה את עצמו במעטה של אמת, ואפילו במעטה של קדושה, כדי שיתקבל על לב שומעיו (רש"י במדבר י"ג, כ"ז). ולכן, האות ש', המסמלת בהופיעה לבדה ערך חיובי, עומדת בראש מלה זו. שקר שאין בו קורטוב של אמת, יידחה מיידית כדבר שאין לו שחר.

האותיות ק' ור' נותרות במקומן הנכון כדי ליצור אשליה של אמת, ורק האות ש' עוברת ממקומה האמיתי לראש המלה, כסמל למציאות המעוותת הקיימת בעולם השקר.

ש' - שינון

האות שי"ן קרובה למלה שן. ואכן, צורתה של ה-ש' מזכירה שן טוחנת, המרסקת את האוכל בשלושת חודיה. המלה שן קרובה גם לשורש ש-נ-ן, שמשמעותו לחדד. ואכן, פירושו של הציווי "ושננתם לבניך" (דברים ו', ז') הוא: למד את בניך, חזור ושנן להם עד שיבינו את התורה בבהירות. כשם שהשן טוחנת את המזון כדי שיוכל הגוף לעכלו, כך מעביר השינון את דברי התורה אל המוח לאחר ניתוח מעמיק, ומסייע לקליטתו הקלה. הציווי "ושננתם" מרמז לכך שאת מצוות התורה יש לקיים לכל פרטי פרטיהן בבהירות מלאה ובנאמנות מירבית.

"שיר השירים"

לאות ש' מעמד מכובד ביותר בכתבי הקודש. היא נבחרה מכל האותיות כדי לפתוח את השיר הקדוש ביותר בתנ"ך. בשיר זה מצטרף כלל ישראל לצבא השמים באמירת שבח לה'. זהו שירו של שלמה המלך – "שיר השירים". מהי המעלה שהקנתה לאות ש' את מעמדה המיוחד? היא מסמלת את הברית שבין ה' ולבין ישראל. לפיכך, מבין כל האותיות, דווקא היא נחקקת על בתי התפילין. על כן היא המתאימה ביותר לעמוד בראש השיר שהוא "קודש קדשים", שיר המהלל במילות אהבה את הקשר הנצחי אשר לא יינתק, הקשר בין הקב"ה ולבין עמו ישראל. 

ש' של שלושה ראשים

האות ש', שיש לה שלושה ראשים, מסמלת מערכת המורכבת משלוש יחידות, אשר בהתחברן יחדיו, יוצרות שלמות. המדרש מפרש את שלושת הראשים של הש' כמרמזים על שלוש מערכות:

-          'שלושה עולמות שהאדם דר בהן – העולם הזה, ימות המשיח והעולם הבא.

-          רוח, נשמה וגוף, שקיום האדם תלוי בהן.

-     שלוש קדושות שבעולם: קדושת הקדוש ברוך הוא, קדושת השבת וקדושת עם ישראל ("אותיות דרבי עקיבא").

שלשות אלו כוללות את שלמות האדם (מהר"ל), אשר בהבאתו לאוויר העולם משתתפים שלושה שותפים: הקב"ה, אביו ואמו.

ש' של ארבעה ראשים

בצורת הכתיבה הרגילה נוצרת אות על ידי דיו או על ידי כל חומר אחר. בסוג הכתב הנקרא 'כתיבה בולטת', ניתן לראות את גוף האות, ואף למששה. כך הוא הדבר ביריעות ספר התורה. הדיו סמיכה, ולאחר שיבשה היא נשארת בולטת על פני היריעה. סוג כתיבה אחר הוא 'כתיבה שוקעת' - האות נחקקת בתוך אבן או בתוככי חומרים אחרים. בצורת כתיבה זו מוציאים את החומר שבתחומי האות וניתן לקרוא את האות, רק משום שהמסגרת החיצונית נותרה במקומה. 'עשרת הדברות' נכתבו כך - האותיות היו חקוקות בתוך הלוחות, ומסביבן היתה מסגרת אבן חסרת ממשות. בכתב חקוק זה נוצרה הש' על שלושת ראשיה, על ידי ארבע מסגרות - אחת מכל צד ושתיים באמצע. הש' שבלוחות נקראה אפוא בשם: "ש' של ארבעה ראשים".

הש' הקדושה של ארבעה הראשים, הניתנת לקריאה רק בשל הכתלים החיצוניים הסובבים אותה, מרמזת לנו על דרכיו של ה' בהנהגת העולם. דרכים אלה הן מעבר ליכולת השגתו של המוח האנושי המוגבל. דרכי ה' חבויות בתוך מה שמכונה חוקי הטבע ביקום. למרות חוסר יכולתנו לראות או להבין את עצמותו יתברך, אנו יכולים לקלוט שמץ דבר ממנו על ידי התבוננות בהשגחתו על האדם ועל העולם.

ב"שיר השירים" (ב', ט') מתאר המלך שלמה את דרכיו הנגלות של ה' במילים "משגיח מן החלונות", כלומר, ה' מתבונן, כביכול, דרך חלון. דרך חלון זה ניתן לראות גם את ה' יתברך בעצמו. השגחתו הנסתרת מתוארת במלים "מציץ מן החרכים", שכן הוא יכול לראות מבלי להיראות (ר' סעדיה גאון).

בדרך דרש מסמלים החללים הפנימיים של האותיות שבלוחות את 'כתיבת ידו' של ה', את הצורה שהוא מנהיג בה את העולם. דברים אלו הם מעבר ליכולת התפיסה האנושית. כשם שבחלל הפנימי של אותיות הלוחות לא היתה ממשות, וקיומו היה מעבר להגיון האנושי, כך אין אדם בן-תמותה מסוגל לתפוס עד תום את דרכיו של הבורא.

ובאותו עניין – נקודה הראויה לציון היא, כי בנוגע לתפילין של ראש, קיימת הלכה למשה מסיני (בתורה שבעל פה), שלפיה על הצד השמאלי של התפילין נכתבת בתבליט ש' של ארבעה ראשים, ואילו על הצד הימני מופיעה ש' בת שלושה ראשים. בעל "לבוש התכלת" (או"ח ל"ב, מ"ג) מציין, כי חז"ל לימדונו (במסכת פסחים פ"ז, ב'): "לוחות נשברים ואותיות פורחות". כלומר, בזמן שחטאו ישראל בעגל, ונשתברו הלוחות, שבו האותיות למקורן השמיימי. הש' של ארבעה הראשים, שהיא למעלה מן הטבע, נעלמה מן הכתב שלנו, ורק בתפילין נותר זכר לצורתה המקורית.

הופעתה הכפולה של ה-ש' על התפילין מרמזת לשני חלקים שבחכמה האלקית – הנגלה והנסתר. הש' של שלושת הראשים, על ענפיה הממשיים והמוחשיים, מייצגת את המוח האנושי. מוח זה יכול להבחין רק בעצמים גשמיים ולהכיר צורות מוחשיות בלבד, ואילו הש' של ארבעת הראשים רומזת לחכמת הנסתר, כמבואר לעיל.



תגובות הוסף תגובה
1.תודהשלי קצב27/03/07
בניית אתרים