עידן חדש?

אירועי 11 בספטמבר מעלים את השאלה: האם אנו מתקרבים לאחרית הימים?
האומנם החל עתה עידן חדש, שונה מכל אלו שקדמו לו?

מאמרים נוספים
עידן חדש?
ביום נפול המגדלים
שורשי הסכסוך הפלסטיני
הזכות על הארץ
מאמרים נוספים
סימני הגאולה מתקרבים
גוג ומגוג והמלחמה באחרית הימים
עולם חדש
מאמרים נוספים


הזעזוע שפקד את העולם עקב אירועי יום ה-11 בספטמבר היה עמוק. ההלם היה פתאומי ומשתק. אמנם היו מלחמות רבות בעבר, מהן נוראות ואכזריות, אך תמיד זרם המידע על אודותיהן בהדרגה והמוח האנושי התרגל אט אט למאזן האימה.

ביום המדובר התרחשו הדברים בצורה שונה. צילומי המאורעות הופיעו על המרקע 'בזמן אמת', ב'שידור חי'. עשרות, עשרות מיליוני זוגות עיניים עקבו אחר המתרחש בתדהמה מוחלטת, שהפכה את המתרחש לאירוע מסוג שטרם היה כמוהו. דומה היה כי יושבי כדור הארץ מבקשים לברוח, ואין לאן...! והנה, ה'בום' השני. דומה שהלב הפסיק לפעום. מתי יבוא ה'בום' השלישי, ומתי הרביעי? הנה, מקרקעים את כל המטוסים. היסטריה עצומה תוקפת את כולם, האם העולם חוזר לתוהו ובוהו?

האדם הרציני והמעמיק היה חייב לשאול את עצמו שאלות נוקבות: האם החל עידן חדש? האם קיימת משמעות נרחבת יותר, מקיפה יותר, עמוקה יותר למחזה הנורא? האם כל הענין מהווה רק אפיזודה חולפת בעולם מודרני ויציב, חומרני וחזק, עולם שלא ניתן לזעזע את יסודותיו? או שמא החלה קריסת מערכות, ומתחיל עידן חדש בהיסטוריה העולמית?

בורא העולם, נותן התורה ואדריכל הדורות, הטמין מראש את הצופן המורכב של גורל היקום כולו בתנ"ך. כל התופעות ההיסטוריות על כל משמעויותיהן – כלולות בתנ"ך. החל מ'עשרת הדברות', שניתנו בקולות וברקים במעמד הר סיני קבל עם ועולם, וכלה באלף שנות הנבואה, החל ממשה אדון הנביאים, וכלה במלאכי אחרון הנביאים.

זהו הספר, אשר אם ניטיב לעיין בו, נמצא בו את חוקי היקום ואת סודותיו. נגלה, כי מי ששולט בטבע ובהיסטוריה צפן את המודלים המרתקים ביותר ואת האירועים המשמעותיים ביותר במכמניה של המפה האלוקית האדירה – בתנ"ך.

מטבע הדברים, מן הראוי היה למצוא את סודותיה של הטרגדיה שפתחנו בה, את הרמזים לאסון התאומים בתוך פרקי התנ"ך. ואמנם, כוונתנו לעסוק בנושא בהמשך דברינו. נוסיף ונבדוק האם מופיעים בתנ"ך רמזים לתגובת ארה"ב, ובעיקר – למאורעות העתידים להתרחש בה בעתיד.

המודל שלפנינו מופיע בספר דניאל. הספר נחתם לפני למעלה מ-2300 שנה. הפרשנות הפשוטה שתאלפנו בינה, אינה ראית נולד מודרנית ש'נשלפה' לאחר אסון התאומים, אלא דברים שהועברו מדור לדור במסורת היהודית באמצעות התורה שבעל פה. לצורך הבנת הדברים נעזרנו בפירושיו של אחד ממפרשי התנ"ך הקלאסיים – המלבי"ם, שחי לפני קרוב למאתיים שנה.

ראשית, נבהיר את הרקע ההיסטורי לספרו של דניאל, ולאחר מכן נוכל לדהור במנהרת הזמן המתוארת בספר ולהגיע לתקופתנו:

דניאל היה מפרחי החכמה ששהו בארמונו הגדול של המלך הבבלי האדיר נבוכדנצר, בקירוב ל-420 שנה לפנה"ס.

את ממלכתו העצומה שחלשה על כל העולם העתיק, לא ניהל נבוכדנצר רק בעזרת שרים, מדינאים ואנשי צבא. חלק בלתי נפרד מאנשי החצר הקבועים היוותה קבוצה נכבדת של אינטלקטואלים ומומחים שונים, המכונים בלשון הכתוב (דניאל ב', ב'): 'חרטומים', 'אשפים', 'מכשפים' ו'כשדים'. מפעם לפעם הם נדרשו לחוות את דעתם המלומדת בעניינים שונים.

במטרה להגדיל ולבצר את 'מועדון החכמה', אסף נבוכדנצר נערים חכמים מכל מקום שכבש. ברשימת 'טובי המוחות' נמצאים גם דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, נערים מבני היהודים הגולים. הקריטריון להצטרפות לרשימה האקסלוסיבית הוא, כדבר הנביא: "ילדים אשר אין בהם מום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע, ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך" (דניאל א', ד').

ואכן, דניאל וחבריו אינם מכזיבים. הכתוב מעיד "...ולא נמצא מכולם כדניאל. וכל דבר חכמת בינה אשר ביקש מהם המלך, וימצאם עשר ידות על כל החרטומים" (דניאל א', י"ט-כ'). הוברר שהצעד שעשה המלך אשר הזמין אליו את דניאל ואת חבריו, היה צעד מוצלח ביותר. שכן ידיעותיהם עלו עשרת מונים על ידיעות חבריהם, החכמים והחרטומים בני האומות השונות.

בספר דניאל מסופר שהמלך הבבלי חלם חלום אימים, אולם לגודל חרדתו, למרות הזעזוע הקשה שפקד אותו עקב חלומו, לא זו בלבד שלא הבין את פתרונו, אלא שכלל לא זכר את החלום עצמו. בתסכולו הרב הוא מכנס מיד את כל 'מועדון החכמים' ותובע מהם שיזכירו לו את אשר חלם. כאשר הללו מנסים להסביר כי חכמתם מתבטאת בפתרון חלומות ידועים, ולא בהזכרת חלום שנשכח, חרונו גובר. הוא מאיים לרצחם נפש, באכזריות רבה, והוא מבהיר להם בצורה חד משמעית מה יהיה סופם אם לא ימלאו את דרישתו. הוא מזהירם חזור והזהר, והם מנסים בכל כוחם להסב שוב את תשומת לבו לעובדה שאין בכל העולם כולו אדם, אשר יוכל לדעת מה חלם רעהו, אם החולם עצמו אינו זוכר את חלומו. אך המלך הזועם פוקד מפורשות לחסל את כל 'מועדון החכמה', כולל את 'פרחי החכמה', אשר עדיין לא ניתנה להם אפשרות להוכיח את עצמם בצרוף הנסיבות הללו.

דניאל מקבל את ההודעה הדרמטית על גזרת המלך מן האדם שאמור לבצעה, הוא אריוך, המכונה 'רב טבחים' (טבח זה לא עסק בהכנת מאכלים... תפקידו היה לערוך טבח!) והוא מזדרז לבקש מהמלך ארכה במטרה לנסות ולהתיר את פקעת חלומו הסבוך. לא הבטחותיו של המלך, ואף לא האיומים בדבר מסע הרציחות המשמש ובא, שמו קץ למצב המתוח. רק תפילה ובקשת רחמים הם שפעלו את פעולתם. לפני דניאל נחשפו בעומק לבו הסודות המפעימים של חלום המלך ופתרונו, ודניאל ממהר להזכיר את החלום למלך ולהסביר את פתרונו.

נביא אפוא את חלומו הנורא של נבוכדנצר:

לנגד עיניו מופיע פסל ענק ממדים, בעל מראה אימתני ונורא. ראשו עשוי זהב מיוחד, ידיו וחזהו – כסף, בטנו וירכיו – נחושת, ומהקרסול ומטה, כולל שוקיו – ברזל, אצבעות הרגליים, חלקן עשוי ברזל וחלקן – חרס.

לפתע, בלא שרואים ידיים משליכות, מגיחה אבן אחת, פוגעת ברגליו של הצלם וכותשת אותן. או אז, נכתשים היסודות כולם: הזהב, הכסף, הנחושת, הברזל והחרס. הם הופכים - לאבק פורח המתפזר ברוח, ומכל הפסל האדיר נותר מאומה. לעומתם, האבן היחידה הופכת להר גדול הממלא את העולם כולו.

כדי להסביר את פשרו של החלום מן הראוי להזכיר בקצרה את הממלכות שעלו על בימת ההיסטוריה ומילאו את פני תבל בשאון, בהדר וביפעה, אך לאחר זמן נעלמו כלעומת שבאו: מצרים (הפרעונים), אשור, בבל, ממלכתו של נבוכדנצר - מעצמת-על שחלשה על העולם כולו במשך שבעים שנה, מאמצע המאה השישית לפנה"ס עד אמצע המאה החמישית לפנה"ס. לאחר מכן הופיעו פרס ומדי, ולאחריהן יון (אלכסנדרוס מוקדון) אשר חותמה טבוע עד היום בתחומים שונים בתרבות העולם. כמאתיים שנה לפנה"ס הופיעה רומי.

האימפריה הרומאית איננה קיימת כיום, אולם הממלכות שנוצרו מאימפריה זאת, וכל 'צאצאיה הביולוגיים' עדיין קיימים. הם מכונים בלשון חז"ל: "מלכות רומי – אדום". (מקורות; תלמוד, מסכת סנהדרין, דף צז; זוהר חוקת לח: מדרש רבה, בראשית לב ועוד). פרטים אלו על אודות הממלכות ששלטו בעולם מסייעים להבנת פתרון החלום.

וכך ביאר דניאל את משמעות החלום לנבוכדנצר מלך בבל: הפסל ענק הממדים מסמל את כל הממלכות שיקומו עד אחרית הימים. ראשו זהב – היא מלכות בבל האדירה והחשובה. חזה הפסל ושתי ידיו – כסף היו. רמז לממלכה השניה, מלכות פרס ומדי, הממלכה המשותפת שהקימו שני העמים יחדיו, והיא זו שירשה את מקומה של מלכות בבל. בטנו וירכיו של הפסל היו עשויים נחושת – רמז לממלכה השלישית ממלכת יון, ששלטה אף היא על העולם כולו. שוקי הפסל ברזל, אך מהקרסול ומטה, כולל אצבעות הרגליים, חלקו היה ברזל וחלקו חרס. רמז למלכות הרביעית היא ממלכת אדום, ממלכת רומי, אשר ירשה בצורה הדרגתית את ממלכת יון, ובתחילה שלטה בעולם ביד ברזל. בהמשך מופיע גם החרס – רמז לבני ישמעאל.

כלומר, במהלך ההיסטוריה, בהמשך התקופה המוגדרת כתקופת שלטון לאדום, עתים גברו בני אדום ולעתים בני ישמעאל. ראינו אפוא, שהתבוננות בפסל מראשו ועד רגליו מלמדת על הממלכות שישלטו בעולם. החלק התחתון של הפסל, סוף הפסל, מסמל את 'אחרית הימים' (אצבעות הרגליים). אז יתחלק העולם לקבוצת מדינות חזקות הנמצאות בשליטת 'אדום', ולקבוצת מדינות אחרת הנתונות לשליטת 'ישמעאל'.

הדברים מכוונים לנעשה כיום בעולם המערבי, בעיקר לארצות הברית ולמדינות נוספות, ממשיכות ממלכת רומי, יורשתה של ממלכת יון, ערש התרבות המערבית. קבוצה זו מציינת את המדינות הקרויות בימינו 'המדינות המתקדמות', 'העולם המערבי הנאור'.

מולן ניצבות המדינות המוסלמיות, הערביות – הישמעאליות, הנחשבות כאויבות המערב.

הדברים הוזכרו כאן בקצרה לצורך מיקוד הנושא ויוסברו להלן בהרחבה בצירוף סימוכין.

דניאל ממשיך ומספר על נסיונות נואשים הנעשים מתוך רצון טוב של 'אחוות העמים', במטרה לעגל פינות, להקהות את חריפותם של ניגודים ולהפוך את העולם לסובלני יותר, אנושי יותר וניצי פחות. אולם כל הנסיונות הן במישור המדיני והן במישור התרבותי והאנושי, ואפילו נישואי התערובת הרבים – כל אלו עולים בתוהו, אינם מצליחים לאחות את הקרע. ככל שחולף הזמן, הסיכוי לראות את העולם כשלימות אחת הולך ונעלם, ובמקומו המתח בין הלאומים גואה ומחריף, כלשונו של דניאל: "ולא להון דבקין דנה עם דנה, הא כדי פרזלא לא מתערב עם חספא" (דניאל ב', מ"ג). כלומר, האיחוד המיוחל אינו מצליח, כשם שאי אפשר ליצור תרכובת של ברזל וחרס.

לאחר מכן מופיע פסוק, אשר האקטואליות שלו מהדהדת באזני המאזין בעוצמה שלא תתואר: "כל... והדקת פרזלא נחשא, חספא כספא ודהבא וגו'" (דניאל ב', מ"ה). כלומר, הברזל ישבור את שאר המתכות: את הנחושת, את החרס, את הכסף ואת הזהב. סדר הפסוק אינו תואם את הסדר הקודם של המתכות בחלום. בפסוק זה קודם החספא – החרס, לאחר מכן מופיעים פרזלא – ברזל, וכן מופיעים שאר החומרים בסדר עולה. סדר 'הפוך' זה מבואר היטב לפי ההתרחשות בהיסטוריה העולמית.

כבר הזכרנו את סדר הופעת הממלכות על בימת ההיסטוריה: את בבל הקדומה, ולאחר מכן את ממלכת פרס – מדי ואת האימפריליזם היווני של אלכסנדר מוקדון. לאחר מכן מופעים הרומאים, נושאי דגל התרבות המערבית-יוונית, השלטת כיום בארה"ב וברוב חלקי אירופה.

ניתן לציין, לדוגמא, כי הסמל הרומאי הנודע, הנשר, אומץ כחלק מסמלה של ארה"ב. אמנם ארה"ב אינה היחידה בכך, אך התופעה בהחלט טעונה בדיקה.

נעיין נא היטב: בסדר האירועים אין כל רצף היסטורי בין החרס, הכסף והזהב. סדר האירועים הוא: זהב – כסף – נחושת – ברזל, ורק לאחר מכן – חרס. מה אפוא עושים הכסף והזהב המופיעים בפסוק בסמוך לחרס?

המלבי"ם, מגדולי מפרשי התנ"ך הקלאסיים, מבאר על פי מקורות חז"ל את המודל המדהים הבא: באחרית הימים יווצר נסיון לחיבור מלאכותי בין אדום לישמעאל, קרי: בין הערבים למדינות העולם המערבי הנאור, אך התהליך יעלה על שרטון. או אז תתפתח מלחמה, שבמהלכה תכתוש אדום (ארה"ב) את המדינות הישמעאליות (חרס, כמוסבר לעיל) היושבות ב: זהב – בבל, ובכסף – פרס ומדי (שני החלקים העליונים של הצלם). התרחשות זו מסבירה את הסמיכות שבין החרס לבין הזהב והכסף.

לתדהמתנו, מתגלה המידע הבא: בבל בת ימינו – היא עירק, מדי ופרס בנות ימינו – הן אפגניסטן ואירן. במדי – אפגניסטן ובעירק - בבל, כבר החלה ארה"ב לטפל טיפול יסודי וכואב, הטיפול באירן – ייתכן שהוא רק שאלה של זמן...!

אם השרטוט המתואר היה מובא על ידי מחבר בן דורנו – גם בצרוף הנסיבות הנוכחיות - היה הדבר מפתיע. אך לשרטט באופן כה מדוייק את ההתרחשויות הבאות ממרחק של למעלה מאלפיים שנה, יכול לעשות רק מי שיש לו קשר עם מי ששולט הן בטבע והן בהיסטוריה. כלומר, רק נביא ה' המקבל מידע ישיר מאלוקים, יכול לצפות בפרטים, במקומות ובלאומים, צפיה עתידית שבזמנה לא היה לה כל פשר.

חשוב להזכיר ולזכור: בתקופת השלטון הבבלי רב העוצמה, לא היה ריאלי אפילו להעלות על הדעת חלופות מפתיעות כל כך למלכות הכלל עולמית של בבל הקדומה. מה עוד, שבפועל התיישבו הערבים במקומות המדוברים רק לאחר פרקי זמן ארוכים מאוד. בתקופת בבל היה מספרם מועט, ורובם חיו כנוודים בירכתי המדבריות.

יתרה מזו: רק במאה האחרונה השתנו פני המזרח התיכון הן מבחינת הרכב האוכלוסיה והן מבחינת השליטה. לדוגמא, המנדט הבריטי, שלט לא מכבר באזורים נרחבים במזרח התיכון. כיום קיימת שליטה ישמעאלית מוחלטת בכל המזרח התיכון, מלבד בישראל, שמשקלה מבחינה מספרית דל ביותר במטריה האזורית.

חשוב לציין נקודה נוספת, אך מהותית מאין כמוה. רק בעת האחרונה נוצרו גושים מוגדרים של מזרח ומערב, של ישמעאל ואדום. התפלגות זאת לגושים היא חסרת תקדים בהיסטוריה בעצמתה ובהיקפה.

בל נשכח, שלפני שנים מועטות, כאשר שמע אדם שדובר על שני גושים עולמיים, הוא הבין מיד, כי מדובר על ברית המועצות וגרורותיה ועל ארה"ב וגרורותיה, ואילו עתה, הדברים שונים לחלוטין. שני הגושים הם הגוש האדומי (או הנוצרי), ומולו הגוש הישמעאלי (המוסלמי או הערבי). לאחרונה, כאשר ערך שר חוץ אמריקני סיור במזרח התיכון בנסותו לקבל את הסכמת מדינות האזור למלחמה בעירק, הוא נתקל בשלילה טוטאלית, הגם שאך לפני עשור גיבשה ארה"ב באזור זה קואליציה רחבה למען המלחמה בעירק. עתה הגיעה שעתה של האחדות הישמעאלית לפרוץ אל פני השטח, לבטא את עוצמתה ולהציב את הכוח הדתי והאירגוני מול הכח המערבי.

אם כן, ביאורו של דניאל לחלומו של נבוכדנצר הוא נקודת ציון היסטורית משמעותית ביותר. יש בו התייחסות לקיטוב הקיצוני שנוצר בימינו בין ישמעאל לבין אדום, בין צאצאיו של ישמעאל בן אברהם, החיים על חרבם ומנסים לאלץ את העולם לצעוד בדרכם, לבין ממשיכי דרכן של ממלכות יון ורומי (אדום) השואפים להטביע את חותמם על העולם כולו.

 

סדר דברי ימי ההיסטוריה, החל מנבוכדנצר, המלך הבבלי האדיר, דרך הממלכה הפרסית, ולאחר מכן האימפריה היוונית, עד הכיבוש הרומאי – אדומי. במהלך השליטה האדומית מצטרפים להנהגה גם הישמעלים.

כל נסיונות הפיוס בין שני הגושים אדום – ישמעאל, הן במהלך ההיסטוריה והן באחרית הימים, לא יצלחו.

סופו של התהליך הוא כתישת הגרעין המיליטנטי הישמעאלי, בעיקר באיזורים המוכרים כיום כארצות אפגניסטן, עירק ואירן, ע"י הגוש האדומי (כאשר ה"ברזל" כותש את ה"חרס").



תגובות הוסף תגובה
1.בקרוב בימינועמרם שומרון05/12/06
בניית אתרים