ביום נפול המגדלים

התבוננות בנבואותיהם של הנביאים ישעיה ועובדיה, בתוספת עיון מעמיק בספר הזוהר הקדוש, מגלים צפונות. רמזים רבים שזורים בפרקים עתיקים אלו על אודות מה שיתרחש אלפי שנים לאחר שנאמרו דברי הנבואה.

מאמרים נוספים
עידן חדש?
ביום נפול המגדלים
שורשי הסכסוך הפלסטיני
הזכות על הארץ
מאמרים נוספים
סימני הגאולה מתקרבים
גוג ומגוג והמלחמה באחרית הימים
עולם חדש
מאמרים נוספים


שני דברים אפיינו את היום הגורלי – 11 בספטמבר. הראשון הוא גורם ההפתעה, והשני – חוסר האונים. איש לא האמין למראה עיניו, ואיש גם לא ידע מה יש לעשות באותה שעה! נשיא המעצמה הגדולה והחזקה בתבל נעלם מהמסכים למשך 11 שעות. גם כאשר סוף סוף הופיע, בדברי ימי התקשורת המשודרת זכורה הופעתו כהופעה העלובה ביותר של נשיא מנשיאי ארה"ב. אכן, לאחר מכן באה התאוששות גורפת - הן של הנשיא והן של האומה, אך במאמרנו אנו עוסקים דווקא ביום של הבונקרים המוגנים מפצצות אטום, ביום שניחתו המכות האיומות ביותר בתולדות ארה"ב.

הבה נחפש, אפוא, ב'תכניות הבנייה' של הבורא את הפרק הקונקרטי בתנ"ך המתייחס לאירוע זה.

הציטוטים הבאים לקוחים מדבריו של ישעיהו הנביא. ישעיה ניבא בתקופת המלכים החל מזמנו של עוזיהו וכלה בחזקיהו, מלכי יהודה, כ-600 שנים לפנה"ס, לפני כ-2,600 שנים. בנבואותיו הרבות דיבר ישעיהו בעיקר על העם היהודי. הוא ביקר קשות את מצבו הרוחני, אולם עם זאת לעתים עסק גם בלאומים רבים אחרים. אם נאזין לדבריו של הנביא ישעיהו בפרק ב' שבספרו, נוכל לשמוע דברים אקטואליים ביותר הן על הפתאומיות שאפיינה את ההתרחשויות ביום שהוזכר, והן על חוסר האונים שנתגלה בו.

בפסוק י"ב נאמר: "ועל כל נישא ושפל", בשעה ההיא יהיו כולם מוכי הלם - הפקיד עם המנהל, בעל המשרה הגבוהה עם בעל המשרה הנמוכה, העשיר עם הדלפון. כולם יהיו נתונים באותה מצוקה, איש לא נעדר.

נביא את פסוק י"ב בשלמותו ונעבור לפסוק י"ד: "כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל, ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנישאות". אין צורך בהסבר מכל סוג שהוא כדי לשייך את הפסוק למאורע המדובר, יש רק לשמוע את הפסוק כצורתו: "ועל כל מגדל גבוה ועל כל חומה בצורה", ומיד לאחר מכן יש לשמוע את ההמשך: "ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא..." (ישעיהו ב', ט"ו-י"ז). מגדל גבוה? – יש. חומה בצורה? – יש! ובכל זאת האדם מפסיק להאמין בעצמו - "ושח גבהות האדם". ולהיכן ימלטו...?: "ובאו במערות צורים ובמחילות עפר וגו'" (פסוק י"ט). האדם לא יסתפק בבריחה למקלט קונבנציונלי, הוא יימלט אל "מערות צורים" (צור הוא הסלע החזק ביותר). הנביא ישעיה מסיים את תסריט האימה בפסוק: "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, כי במה נחשב הוא" (ישעיהו ב', כ"ב).

לאחר אירוע מסוג זה האדם אמור להבין, כי שוב אין הוא נחשב. לעולם כבר לא יוכל להקים מגדלי ענק ולהבטיח כי יישרדו לנצח. הוא אף לא יוכל לבנות מבצר מחומש (פנטגון) ולבטוח ולהבטיח כי לא יינזק. "ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו..." (ב', כ') - התיאור מזכיר מאוד את נפילת הבורסה באותם ימים. האדם חוזר ל'גודלו הטבעי', נושא עיניים למרום ומבקש ש"האלוקים, שהינו מעל ארה"ב ומעל אויבותיה, יעזור לנו לנצח את אלו שהכריזו עלינו מלחמה" (דברי ג'ורג' בוש לאחר יציאתו הראשונה מן המקלט).

כדי להבין את האירוע עלינו להשקיף עליו מגובה מתאים. לפיכך נפנה להמשך דבריו של הנביא ישעיהו אשר, כאמור, עוסקים בעמים שונים.

לאחר שהוא מתרה בישראל ומעמידם על חומרת עוונותיהם, עובר הנביא מלאום ללאום: בבל, כשדים, פלשת, מצרים, כוש. והנה, מגיע תור אדום, מיודעתנו הקודמת, דבריו של הנביא על אדום כתובים בשני פסוקים, ומיד לאחר מכן הוא עובר לנבא על ערב. הבה נשמע היטב את דברי הנביא בשני פסוקים אלו, ולאחר מכן ננסה להבינם על פי הסברם של חז"ל:

"משא דומה, אלי קורא משעיר שומר: 'מה מלילה', שומר: 'מה מליל?'. אמר שומר: 'אתא בוקר וגם לילה, אם תבעיון בעיו, שובו אתיו'" (ישעיהו כ"א, י"א).

שני פסוקים אלו מרעידים לבבות. במקומות שונים בדברי חז"ל לדוגמא, בתלמוד, יצירת הענק של חכמי ישראל (נחתם לפני כ-1,450 שנה), קיימת התייחסות חוזרת ונשנית לפסוקים רבי עוצמה אלו.

"משא דומה" – חז"ל מפרשים כי "דומה" היא אדום, וכן מבאר הפרשן הדגול רש"י, שחי לפני 900 שנה, שלפנינו נבואה על אדום.

"אלי קורא משעיר שומר" – "שעיר" הוא כינוי למקום מושבם של האדומים. השומר, צבא אדום שואל: "מה מלילה?, שומר: מה מליל?" – מה יקרה באותו לילה נורא, כלומר, מה יהיה ההבדל בין לילה רגיל לבין לילה נורא זה? התשובה: "אמר שומר: 'אתא בוקר וגם לילה, אם תבעיון בעיו, שובו אתיו'" – ענה השומר: אל תטעו לחשוב כי הטרוריסטים (המרצחים) יעשו את מעשה הטרור שלהם בלילה, אלא "אתא בוקר" - בתחילת היום ולאורו, קבל עם ועולם יהפוך הבוקר ללילה (אולי הכוונה לאובך שמילא את מנהטן באותו בוקר מר ונמהר). "אם תבעיון בעיו" – כלומר, אם אתם מחפשים את האויב, אל תחפשוהו בכל העולם (באמצעים טכנולוגיים או צבאיים), אלא "שובו אתיו", כלומר, חזרו הביתה, האויב נמצא בבית. מתוכו הוא יחולל את הנורא מכל.

(הערה: מקורות לפירושים שונים לשני פסוקים אלו מצויים באבות דרבי נתן פרק א', תלמוד ירושלמי תענית פ"א, מדרש רבה שמות י"ח, כ"ג ועוד. הדברים מובאים לעיל, כאמור, לפי פרשנותו של אחד מגדולי הפרשנים במאות האחרונות – המלבי"ם).

במטרה להבין היטב את הדברים הקודמים, וכדי לענות על השאלות מיהו האויב ומדוע הוא תוקף, נחזור מאה שנה לאחור, נעבור מחזונו של ישעיהו, לחזונו של עובדיה הנביא. תחילה נקרא את דבריו של הנביא פסוק אחר פסוק, ונווכח באופן ברור ומפתיע, כיצד כל האירוע מתואר שלב אחר שלב.

מובא בדברי חז"ל שעובדיה "גר אדומי היה". עובדיה הנביא אשר דבריו הונצחו בתנ"ך (בספר תרי עשר), היה גר ממוצא אדומי. בדבריו כלולה נבואה על האומה האדומית: "כה אמר ה' אלוקים לאדום: שמועה שמענו, 'קומו ונקומה עליה למלחמה'", "וציר בגויים שולח"... כדרכנו, נשתדל לבאר את הכתובים לא לפי הביאור האישי שלנו, אלא לפי מקורות עתיקים העוברים במסורת היהודית זה אלפי שנים, ובעיקר, כאמור, לפי המלבי"ם. לפני כ - 120 שנה כתב המלבי"ם את פירושו לתנ"ך כולו. זוהי יצירה גאונית, הכתובה בדייקנות מירבית, בהתאם לכללי התורה שבעל פה ולדברי חז"ל.

המלבי"ם מסביר, כי הסכסוך המובא בתחילת הפרק הוא סכסוך בין אדום לישמעאל. (כמוסבר לעיל, אדום כיום היא בעיקר קבוצת המדינות המכונות 'מערביות'.) אדום יושב בטח, ומרבית העולם הנאור נמצא בשליטתו הישירה. מולו ניצבים הישמעאלים (הלא הם המוסלמים בני ימינו, ובעיקר הערבים). למספרם הרב של בני ישמעאל אין משקל רב, כיוון שמבחינת הכח והעוצמה עולים עליהם בני אדום עשרת מונים. שטחי ארץ גדולים במיוחד, שבעבר היו נתונים לשליטה מוסלמית (כמו המזרח התיכון שהיה בשליטה טורקית), עברו לשליטת אדום, ולאחר מכן, באופן חלקי לשליטה מוסלמית.

אם נשים לב לעובדה, שלפי אמונת המוסלמים, היה אמור העולם להפוך למוסלמי מזמן, ואף ניקח בחשבון את הפיגור הטכנולוגי והמדעי של המדינות הערביות מול המערב נבין את הצטברות תחושות הזעם והתסכול בלבם של הטרוריסטים חולי השנאה. ואם נוסיף לכך את הבטחות הכזב של דתם בדבר עולם נפלא המצפה לרוצחי הכופרים אי שם במעלה הדרך לשמים – נבין את הרקע למעשיהם של חיות טרף אלו, הפונים למעשי הרג אף במחיר חייהם שלהם.

לנוכח הדברים הללו ניתן להבין את הקריאה הישמעאלית: "קומו ונקומה עליה למלחמה", אף שממבט ראשון הקריאה נראית בלתי הגיונית לחלוטין. מלחמה נגד מעצמה כה אדירה? אולם אם נחזור אחורנית במנהרת הזמן לזמנו של עובדיה, נגלה שדווקא התבוננות על אדום כעל מעצמה גדולה, היא המעוררת פליאה. נאמר: "הנה קטון נתתיך בגויים בזוי אתה מאד". הנביא עצמו משתאה לנוכח הדברים, כי בזמנו של עובדיה אדום לא היתה אלא אומה קטנה ובלתי חשובה, ואם כן, איך אירע שהפכה למעצמה עולמית?

בספר הזוהר שנכתב לפני כאלף ושמונה מאות שנים, מובאים הדברים הבאים: "ועתידים בני ישמעאל לעורר מלחמות חזקות בעולם, וייאספו בני אדום על בני ישמעאל, ויתגרו מלחמה בהם: אחת על הים ואחת על היבשה ואחת סמוך לים" (שמות, פרשת וארא, ל"ב, א').

בספר קבלה נוסף מובא: "ועתידים לעשות מלחמה באחרית הימים בכל אומות העולם..." ("זוהר חדש" אות ע', א').

הנביא עובדיה ממשיך לתאר את אדום של זמננו: "זדון לבך השיאך, שוכני בחגוי סלע" (העיר היושבת על סלע), "מרום שבתו - אומר בלבו מי יורידנו ארץ". כלומר, כיום, אדום היא מעצמת על יחידה הנמצאת במרומי הפירמידה, ומאמינה ששום גורם בעולם לא יוכל לפגוע בה, ובייחוד בביתה פנימה.

והנביא ממשיך בפסוק המדהים הבא: "אם תגביה כנשר, ואם בין כוכבים שים קנך, משם אורידך, נאום ה'". כלומר, גם אם יהיו לך מטוסים היכולים להגיע לכל נקודה בעולם [או: גם אם יהיו לך בניינים גבוהים בגובה מעוף הנשר (או אולי הנשר הוא הסמל הרומאי, שאימצה ארה"ב)], וכן "אם בין כוכבים שים קנך", כלומר, גם אם יהיו לך לויינים מגביהי טוס, והם יתנו לך מידע שוטף, יקנו לך הרגשת ביטחון ותחושת עליונות אדירה - "משם אורידך, נאום ה'". ממרומי הפסגות הללו סופך לרדת וליפול. כיצד יארע הדבר? מה יהיו הגורמים לאותה נפילה מגובה רב?

הנביא ממשיך: "אם גנבים באו לך, אם שודדי לילה, איך נדמית, הלא יגנבו דיים", לא מופיע כאן תיאור של מלחמה ישירה, מאורגנת, הדרגתית, כי אם "גנבים" ו"שודדי לילה". מן הראוי להדגיש שבדברי חז"ל מוגדרים הישמעאלים כ"גנבים". ראה במדרש רבה על הפסוק: "הופיע מהר פארן", בסוף חומש דברים.

הנביא ממשיך: "איך נדמיתה"? איך אירע שאתה יושב ושותק, 'נרדם בשמירה'. מדוע אינך מבחין באויבים החודרים לתוככי ארצך? "איך נחפשו עשו, נבעו מצפוניו", איך אירע שהאויבים הצליחו לחדור למקומות הרגישים ביותר – למגדלי התאומים, למקומות השמורים ביותר – לפנטגון ("נחפשו" הוא לשון חיפוש, ו"נבעו" הוא לשון נתגלו.)

הנביא ממשיך את נבואתו העתידית: "עד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך. השיאוך, יכלו לך אנשי שלומך". כלומר, אנשי המשמר שלך דואגים לשלום העולם כולו,

אולם שמירתם היא לכל היותר "עד הגבול". כוחות השלום של ארה"ב ובעלות בריתה פרושים מקשמיר ועד רואנדה, אך פנימה, בתוככי הגבול הפנימי, השמירה רפויה. איש לא העלה על דעתו שבתוככי הארץ תיערך המתקפה. יתרה מזו, סיבת 'התרדמה' היא השאננות: "השיאוך, יכלו לך אנשי שלומך", הטעו אותך אנשי שלומך. נרדמת ולא שמרת כראוי, כי היית משוכנע שהסעודים, למשל, הינם "אנשי שלומך" (בגלל ההגנה מפני עירק, שהעניקה ארה"ב לסעודים ב-1991, ובגלל סיבות אחרות), אולם "לחמך ישימו מזור תחתיך". כלומר, דווקא 'שותפי השלום' יקחו את לחמך, את כוחך, וישתמשו בו כדי להפילך מכסאך (להזכירנו: מפלצות הרצח, חוטפי המטוסים, היו ברובם ממוצא סעודי או מצרי).

"הלא ביום ההוא נאום ה', והאבדתי חכמים מאדום..." ביום הנורא ההוא התברר שנוהלו ביטחון בסיסיים, שיסודם ב'שכל הישר', ובחכמה מינימלית, יכלו למנוע את הקטסטרופה (מאבטח חמוש בכל מטוס ודלת סגורה בדרך לתא הטייס). אולם רצון ה' היה שינהגו שלא בתבונה, ולא ישימו לב לכללי הזהירות הבסיסיים, ולכן, "וחתו גיבוריך - תימן". (אולי הכוונה היא לפחד הגדול שישרור בארה"ב במשך כל התקופה מפני "תימן". כידוע, עוסאמה בן לאדן הוא סעודי במוצאו, אך נולד בתימן. "וחתו" - ופחדו, כמו "אל תירא ואל תחת".

מדוע אירע כל זאת? מהי הסיבה לאסון הגדול הזה? התשובה היא: "מחמס אחיך יעקב תכסך בושה" (עובדיה א', י'). כידוע, יעקב ועשיו אחים המה. יעקב, הוא ישראל, הוא האח הצעיר, ועשיו – אדום, האח הבכור. כבכור הבנים, אמור היה עשיו לסייע לאחיו ולתמוך בו בעת צרתו ולא להיפך. "תכסך בושה" - עליך להתבייש על חוסר עזרתך ליעקב אחיך בזמן שחומסים אותו, בעת שמתנכלים לו, והוא הופך קרבן לסחיטה מתמשכת.

ארגוני ה'שלום' המוכרים: 'פת"ח', 'ג'יהאד איסלאמי', 'תנזים' 'חיזבאללה' 'חמס' ועוד, פועלים כאירגוני טרור לכל דבר. הם זורעים מוות והרס, פוגעים באנשים חפים מפשע, הורגים אזרחים שלווים, נשים וילדים. תגובת העולם היא – דרישה מישראל לפתוח כלפיהם במחוות פיוס, להעניק להם כסף, לתת להם נשק נוסף ולהחזיר להם שטחים נוספים. במקום לחבור לישראל במלחמת חרמה ברוצחים, 'האח הגדול' של ישראל מצטרף בדרך כלל למקהלת הצבועים ל'דורשי השלום'... אולם אין זו טענתו היחידה של הנביא.

הנביא ממשיך למנות את פשעי אדום, רשעים אשר אין להם כפרה: "ביום עמדך מנגד, ביום שבות זרים חילו, ונכרים באו שעריו וגו'" (עובדיה א', י"א). - היכן היית, שואל הנביא, בזמן שדחסו 3000 יהודים לתאי הגזים בבת אחת? מדוע הפצצת רק את מחנות הצבא של האויב הנאצי, ולא ניסית לעצור את הטבח היומיומי, על ידי הפגזה מלמעלה? "ביום עמדך מנגד", מדוע לא נענית לתחנוני המיליונים, מדוע נהגת באטימות והתעלמת מההפגנות שנערכו מול הבית הלבן, מדוע לא נתת הוראה לטייסים להפציץ את משרפות טרבלינקה ולכתוש את תאי הגזים באושוויץ. מדוע המתנת עד סוף המלחמה, בעת שכמעט לא נותרו עוד יהודים לפליטה?

והנביא ממשיך, ועתה כאשר: "ועל ירושלים ידו גורל, גם אתה כאחד מהם"! כאשר האודים המוצלים מאש הגיעו לארצם, ועשו כל מאמץ לרצות את אויביהם, אתה ממשיך להתעלם מן הנתונים. "גם אתה כאחד מהם"? אתה קורא לאחיך הקטן, הנרדף להבליג. בכל פעם שהאויב פוגע בילדים, בנשים ובאזרחים חפים מפשע, האח הגדול שולח אזהרה: "אנו מבקשים משני הצדדים לשמור על איפוק"!!

"ואל תגדל פיך ביום צרה". שוו בנפשכם אילו לאחר ה-11 בספטמבר היתה ארה"ב מתבקשת לשמור על איפוק בסכסוך עם אל-קעידא, כמה היה הדבר מצלצל הגיוני....

"אל תבוא בשער בת עמי ביום אידם...", הנביא מזהיר ומסיים: "ואל תעמוד על הפרק להכרית פליטיו, ואל תסגר שרידיו ביום צרה" (עובדיה א', י"ד), אל תחזור על האיוולת ועל הרשעות של מלחמת העולם השניה. מדינת ישראל היא ארצם של פליטי חרב, שרידי הכבשנים. אל תנסה להיתמם בכל הנוגע לכוונות הערבים, הן יודע אתה היטב מי הם האשמים, מי הם המרצחים!! אין משפט אכזרי ומחפיר יותר מהגדרת המרצח וקורבנו "כשני צדדים", בדיוק כשם שאיש לא היה מגדיר את נוסעי המטוס האומללים כפרטנרים של טייסי המוות!

קריאת הנביא "אל" ו"אל" היא בבחינת מתן הזדמנות נוספת להנהגה העתידית. ביחס לעבר כבר קבע הנביא את עמדתו, ועתה הוא קובע שביחס להתנהגות עם שרידיו של עם ישראל, היושבים בארצם – הדבר עדיין ניתן לשינוי!

אגב, הסנטור החשוב ג'ימס אינהוף, בנאומו בסנאט ב 18.6.02, ראה באסון שהתרחש בארה"ב 'עונש' על יחסה של ארה"ב לישראל בעניין התקפות הרצח של הפלסטינים. הסנטור גי'מס אינהוף הינו קתולי, אך לא נמנע מראיית מצב העניינים בצורה אובייקטיבית.

אירועי היום הגורלי ההוא מטילים את צילם על העולם כולו ומטביעים את חותמם על מהלך השנים הבאות. האם ישכילו ישראל והעמים להפיק את הלקח הנדרש. האם יקדם האירוע את תהליך הגאולה? האם למרות הכל מבשר אירוע קשה זה את בואה של תקופה מאושרת יותר? ימים ידברו.

 

צמיחה אדירה של ארה"ב, עד כדי שליטה והשפעה על ארצות תבל. מעבר לכך, היא גם שליטה בחלל.

התהוות גושים מרכזיים בעולם, אדום וישמעאל כנ"ל מאמר א'.

למרות היותה מעצמת על, היא מהווה מטרה לטרור, עד שהאירוע הנורא מתרחש בתקיפה פתאומית לאור יום, כאשר אכזריותו של האויב הופכת את ה"יום" ל"לילה".

האויב אינו מתפרץ מעבר לגבול, כמקובל במלחמות, וגם לא בא בחייל גדול. האויב נמצא "בבית". הוא נוהג כגנב ולוחם מבפנים באופן כמעט בודד (למרות שהוא מייצג את כל "הצד הישמעאלי").

הרוצחים מנצלים את הפלורליזם ואת האמון הטבעי של הקרבנות (עד כדי דמיון של "ברית משותפת", סעודיה – ארה"ב) במטרה לפגוע ביתר תפלצתיות!

האירוע עלול להיות מוסבר כעונש על היחס לאח ובן ברית – לעם ישראל. "מחמס אחיך יעקב", הן בשנות האימה בשואה, והן בעת האחרונה.



תגובות הוסף תגובה
1.מדהים ונכון כל כך (לת)דוד29/06/09
בניית אתרים