סימני הגאולה מתקרבים

מאמרים נוספים
עידן חדש?
ביום נפול המגדלים
שורשי הסכסוך הפלסטיני
הזכות על הארץ
מאמרים נוספים
סימני הגאולה מתקרבים
גוג ומגוג והמלחמה באחרית הימים
עולם חדש
מאמרים נוספים


כדי שנבין איזו אווירה תשרור במחוזותינו בתקופה הנקראת 'עקבתא דמשיחא', נפנה למשנה המופיעה בתלמוד (מסכת סוטה דף מ"ט, ע"ב). נעתיק תחילה את לשון המשנה ככתבה, ולאחר מכן ננסה לבחון את האקטואליה שבדברים:

בעקבות משיח:

חוצפא יסגא, והיוקר יאמיר, הגפן תתן פריה, והיין ביוקר. מלכות תיהפך למינות – ואין תוכחת. בית ועד יהיה לזנות, והגליל ייחרב, והגולן יישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר, ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא יימאסו, והאמת תהיה נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו. זקנים יעמדו בפני קטנים. בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה. אויבי איש אנשי ביתו. פני הדור כפני הכלב... הבן אינו מתבייש מאביו... ועל מה יש לנו להשען – על אבינו שבשמים!

חוליי החברה המוצגים במשנה מקיפים, כפי שנראה בהמשך, את כל תחומי החיים - מהכלל אל הפרט, מהדברים המפורסמים והידועים ביותר עד לדברים האינטימיים והרגישים ביותר.

הבה, ננסה לבדוק את הדברים בראי האקטואליה. נסביר את הדברים קטע אחר קטע, ונבחן עד כמה הם מתאימים למצב הקיים כיום.

בעקבות משיח – כלומר, בתקופה שיתחילו בה להבחין בצעדיו הקרבים ובאים של המשיח, הווה אומר, בתקופה שתקדם לביאת המשיח: "חוצפא יסגא" – החוצפה, עזות המצח, "יסגא" – תתרומם ותורגש בראש כל חוצות. הנימוס והערכים יאבדו את ערכם בעיני הבריות. לעומת זאת, האדם החצוף והדורסן יהפוך לסמל ההצלחה מבחינה חברתית.

"היוקר יאמיר" – יווצר מצב כלכלי פרדוקסלי, מחד גיסא, כפי שנראה בקטע הבא, מוצרי יסוד יהיו בשפע. למדינות העולם יהיו משאבים רבים, ועל כן סביר להניח שמחיר המוצרים יהיה יציב ומאוזן. ואכן, יש כיום הערכות שהעולם מייצר באופן תמידי מזון בעבור עשרה מיליארד בני אדם. זוהי כמות מזון המספיקה כמעט לפי שניים מיושבי כדור הארץ. ולמרות זאת, מאידך גיסא, "היוקר יאמיר" – במקומות רבים בעולם האינפלציה דוהרת ובמקומות אחרים היא מאיימת ממש. קיימת אבטלה גורפת, ומצב של תוהו ובוהו שורר בתחום הכלכלי.

"הגפן תתן פריה" – הגפן הפכה לסמל. לא זו בלבד שיהיו מוצרים נחוצים בכמות מספקת, אלא אף היין, הנחשב מותרות, יהיה בשפע. ולמרות כל זאת...

"והיין ביוקר" – האדם נותר מתוסכל. הוא רואה שפע גדול של יבול, הוא מצפה שמחירי היין ירדו, אך מחיר היין יקר. האינפלציה ויוקר המחיה אינם פוסחים גם על מחירו של היין, אף שהוא מצוי בשפע כה רב...!

"מלכות תהפך למינות, ואין תוכחת" – המלכות, השליטה, נתונה בידי אנשים שאינם מאמינים בה'. מינות משמעותה כפירה. השליטים בתקופה החדשה הינם אנשים שנדמה להם שהם, ורק הם, מהווים את מרכז היקום.

מלכות זו, אין כוונתה דווקא לשליטים רשמיים. כל מי שמחזיק בעמדת מפתח בהנהגת הציבור נחשב לשליט, לדוגמא, 'ברוני התקשורת', האלילים החדשים של זמננו, הם הקובעים את 'סדר היום' העולמי, ברצונם – תיפתח מלחמה, ובלחצם – יתחילו גישושי שלום. כל קריין המחזיק בידו מיקרופון, יכול להפוך לאימת השלטון. מלכי העולם, האנשים החזקים השולטים בו, שוב אינם דיפלומטים או גנרלים, אלא עיתונאים. אין צורך בחכמה או בהשכלה כדי להשתלב בקבוצה השלטת. מעט מרפקים, שליטה בעיתון ובמדיה - והאדם הופך לכל יכול...

"ואין תוכחת" – הביקורת הציבורית ההוגנת נעלמה מן האופק. אם 'כלבי השמירה' של הדמוקרטיה הם קומץ אינטרסנטים, מי יכול כיום להוכיח? אותה קבוצת אנשים משכמה ומעלה שעמדה בפרץ, וללא מורא הטיחה את האמת בפני השליט ובפני הציבור, הצטיינה בנקיון כפיים, והתנהגותה היתה ללא משוא פנים, ללא מקח שוחד, ללא אינטרסים פוליטיים או כלכליים - דמויות אלו נעלמו והיו לנחלת העבר.

"בית ועד יהיה לזנות" – מעולם לא מיסדו את הפריצות כפי שהיא ממוסדת כיום. בכל העולם המערבי הכל פרוץ באופן קיצוני עד לאימה. גם אנשים מכובדים חשים חריגים בחברה, אם אינם משלמים 'מס שפתיים' לפחות, למען ההפקרות. הלבוש שנחשב במשך דורות לסמל המכובדות, איבד את ערכו האנשים שוב אינם סבורים כי הנימוס המינימלי מחייב לבוש הולם.

גם בתחום התקשורת ובכל ענפי המדיה, מה שהיה מוגדר בעבר כתועבה, נחשב כיום ללגיטימי במיוחד, לנאור ולחלק אינטגרלי מהדברים החשובים ביותר שהאדם המודרני חייב לדעת ולראות...

תחת הכותרת: 'אמנות מודרנית' ניתן כיום להציג את האשפה הדוחה ביותר, ואף להגדיר אותה כ'אמנות'. הנורא מכל הוא שהאדם כבר אינו חש לאיזו תת רמה הדרדר. כך הם פני הדברים בספרות, במדיה לגווניה ובכל תחום שהאדם עוסק בו. חוסר התחושה שהנושא יצא מכלל שליטה, מאותת על מצוקה כללית קשה ביותר.

קיים הסבר נוסף למושג "בית ועד יהיה לזנות". בית ועד מסמל מקום מכובד שנערכות בו התוועדויות של חכמה וכדו'. כל גוף אחראי במערכת הציבורית מתכנס מפעם לפעם במטרה לסקור את העבר ולהחליט על צעדיו בעתיד. העוסקים ברפואה, במשפט או בפוליטיקה מתכנסים מפקידה לפקידה מתוך רגש אחריות ציבורי כדי להפיק לקחים מן העבר, כדי להתייעל ולהשתפר. רמת האחריות בתקופה שלפני בוא המשיח תדרדר עד לשפל כה עמוק, עד שכל "אתנן" יוכל לחבל בניהול התקין של כל מגזר, אף שההחלטות השגויות שתתקבלנה עלולות להפיל חללים רבים. לא תהיה הפקת לקחים, ולא יהיה לימוד מטעויות. כסומים בארובה ייגררו כולם אחר אינטרסים אישיים צרים לאח נהנתנות המכלה גוף ונפש. מה שהיה, הוא שיהיה, ואיש לא יחשוב על חובתו להגיש דין וחשבון על מעשיו לעם או לחברה. לדאבון לב, מצב זה מוכר עד לאימה.

אנו ממשיכים לפי התסריט המופיע במשנה:

"והגליל יחרב, והגולן יישום" – ככל הנראה, מושגים אלו שייכים לתחום המלחמות בארץ. אם ח"ו תיערך התקפה רצינית מכיוון צפון, היא עלולה להחריב את הגליל ולהפוך את הגולן לשממה.

התסריט ממשיך לספר:

"ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו" – מאימת המלחמה ייאלצו כל עשרות האלפים או מאות אלפי התושבים הגרים סמוך לגבול לברוח לתוך הארץ. אולם מחמת הלחץ והפחד מפני הבאות לא ידעו להיכן לפנות, והם ינדדו מעיר לעיר. (אמנם אנו מלאי תקווה, שדברים אלו כבר התקיימו בעבר, וכבר 'יצאנו ידי חובה' בנקודות אלו בפורענויות הקשות שניחתו על עמנו בשנים עברו, אולם דברי המשנה בעניין זה ממשיכים להדהד באוזנינו.

"וחכמת הסופרים תסרח" – אנשים חכמים, מלאי דעת, לא יתפסו מקום של כבוד בתוכנו. איש לא יתעניין בחכמתם. כבר אמרו רבים: "אנו מוכנים לשמוע דבר חכמה, רק אם נוכל להפוך אותו לנזיל..." כלומר, אם יוכלו להרויח מכך כסף, שליטה וכדו'. אנשים יפסיקו להעריך אדם חכם, אלא אם כן יוכל לקדם אותם מבחינה כלכלית, פוליטית וכדו'.

"ויראי חטא יימאסו, והאמת תהיה נעדרת" – נעדרת מלשון עדרים – קבוצות, וכמובן מלשון נעדר – חסר. האמת נעשית "עדרים עדרים והולכת לה" (מסכת סנהדרין דף צ"ז). צו האופנה קובע כי "כל אחד והאמת שלו". חשיבה זו גורמת יותר מכל, כי האמת האובייקטיבית תהיה נעדרת! אתה משוכנע, כי מדינה כלשהי יצאה למלחמה אך ורק למען הצדק, ועד מהרה אתה מגלה כי המלחמה נפתחה בראש ובראשונה בגלל שיקולים כלכליים. חיילים רבים עלולים להיהרג רק בגלל העובדה, שלפוליטיקאי מסויים יש בעיות בתחום המפלגתי הפנימי. נזק בל ישוער נגרם לחברה בהעדר אמת יסודית, מוחלטת וקבועה. אלפי האמיתות המדומות מערערות את חוסנה הפנימי של החברה ומביאות לקריסתה.

אתה משוכנע שאתה צופה בטלויזיה בתמונה אמיתית שהתרחשה במציאות. נראה לך, שהתמונה כה ברורה, עד שאיש לא יוכל לרמות אותך! זהו אחד השקרים הבולטים והמרושעים שהביאה הקדמה בכנפיה. למעשה, רואים בתמונה אך ורק את ה'אינטרס' של הצלם. הוא הוא הבוחר את האובייקטים, הוא גם קובע את צורתם, במרמה הוא דוחס למוחך את השקפתו, את ה'אמת' שלו. לעולם לא תוכל לדעת אם התמונה קרובה לאמת המוחלטת או שהיא הפוכה ממנה!

בעיה זו יוצרת מצוקה אמיתית בחברה בת זמננו. מי שמחפש צדק, מבקש אמת או טוהר, ייאלץ לנדוד למרחקים. כמו עדר הנודד ממקום למקום, הוא ימצא מעט אמת פה, יעבור למקום אחר וימצא תקווה. השלמות, שהיא המכלול של כל המעלות והאמיתות, תיעלם. ניתן להתבונן בנעשה בדורנו ולהבין את שני ההסברים למלה "נעדרת" – מלשון נעדר, לא קיים, וכן מלשון "עדרים עדרים" (סנהדרין צ"ז).

"נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו לפני קטנים" – אין צורך להתאמץ במיוחד כדי להבין פיסקה זו. אם החברה אינה מטפחת את הערכים היסודיים והבסיסיים ביותר, התוצאות אינן מאחרות לבוא. באין כבוד ונימוס, בהיעדר ערכים, אך טבעי הוא שנער יבייש זקן, יצחק לו ויבזה אותו. זקנים יעמדו בפני קטנים – אנשים המשתמשים, לדוגמא, בתחבורה הציבורית, יכולים להעיד, כי מעשים אלו הם מעשים שבכל יום. ישיש עולה לאוטובוס וממשיך לעמוד, הצעירים אינם מפנים לו מקום!

אכן, גם בעבר היו אנשים שלא קמו, ולא פינו מקום ישיבה לזקן, אך לפחות הם התביישו בכך, הם עשו עצמם כאינם רואים! כיום יכול הזקן לעמוד, ולעתים אף לבקש שיקומו... ואין מושיע.

"בן מנוול אב. בת קמה באמה, כלה בחמותה" – לפני מספר שנים עדיין ניסו להסתיר את המשבר בחינוך ואת אלימות הנוער. ניסו לחפות על ההרס שנוצר כתוצאה מאובדן הסמכות של האב והאם, דיברו על ה'חינניות' הקיימת ב'חברות' שנוצרה בין ההורים לילדיהם.

אולם כיום, כאשר חלק מההורים הפכו לעבדים נרצעים של ילדיהם, כאשר אין להם אפילו זכות להביע את דעתם, כאשר האלימות בבתי הספר הפכה למכת מדינה, כאשר רבים מהמורים עוסקים רוב הזמן במיגננה מפני קפריזות התלמידים ומתקפותיהם - שוב אי אפשר להסביר או ל'טאטא' את התופעה מתחת לשטיח. "בן מנוול אב, ובת קמה באמה".

אנו רואים בעינינו את התגשמות הדברים בצורה מעוררת חלחלה.

"אויבי איש - אנשי ביתו" – לפנינו תיאור של הרס התא המשפחתי. דומה שזהו המחיר הכבד והאכזרי ביותר שגובים עבור הפלורליזם והמתירנות. הולכות ונעלמות המסגרות המשפחתיות האמינות, החמות, המעניקות לאדם ביטחון עצמי ושמחה, הבונות סולם דרגות במשפחה ויוצרות אי של שקט ושלווה בתוככי ים החיים הסוער שבחוץ.

אחוזי הגירושין הגואים משנה לשנה, מלמדים עד כמה עמוק המשבר. מעולם לא היה היקף כה נרחב ומזעזע של 'פירוק משפחות מרצון', כפי שהוא קיים כיום!

בערים מערביות 'הפירוק' עלול להגיע ל-40 עד 60 ו-80 אחוזים! העובדה שהתופעה חדלה להסעיר אותנו, מוכיחה שרגישותנו נפגעה אנושות! איה האהבה? להיכן נעלמה האחווה? האם אין מחוייבות להדדיות? אדם מתחיל את חייו כאדם נשוי, לאחר שזכויותיו עוגנו כחוק בהסכם חתום אצל עו"ד... האם תוכל להגיע 'אהבה' כזאת לידי מיצוי? "אויבי איש - אנשי ביתו", בלשון חז"ל "ביתו" - הכוונה לאשתו. וכן נאמר בפסוק על אודות הכהן: "וכפר בעדו ובעד ביתו" – 'ביתו זו אשתו'. כיום התחזית הקודרת הפכה למציאות. הבעל הופך להיות האויב הגדול של אשתו, והאשה הופכת לאויבת של בעלה.

מציאות קשה זו נותנת אותותיה בילדים. לא פלא הוא שבמצב זה מלבינות שערות ראשו של האב בטרם עת בגלל הבן 'יקיר' שלו. "והבת קמה באמה" - אין סמכות במשפחה, אין כבוד להורים, אין חינוך. "אבי לא יקבע לי מה אעשה", "אמי לא תאמר לי לאן אני 'אצא' ומתי"... "ההורים לא יכתיבו לי היכן ללמוד". שיביאו כסף, והרבה... ושחלילה לא יעזו להשמיע את דעתם! המצב התממש, לדאבון לב, בדיוק מוחלט כפי ששורטט מראש לפני 1,500 שנים. "בן מנוול אב... אויבי איש אנשי ביתו"- - -

"פני הדור - כפני הכלב" - "פני הדור", כוונתו ל'פנים' של הדור, למנהיגים, לאלו המופיעים על המרקעים. הם אמורים 'להוביל' את האומה, אולם הם נוהגים כמנהג הכלב. דרכו של הכלב להלך מספר צעדים לפני אדונו, לעשות עצמו כמוביל וכמנהיג, אולם בפועל הוא מתבונן לאחור כל העת במטרה לוודא שהוא אכן הולך 'בתלם'... 'מנהיג' הלומד לכלכל את צעדיו לפי סקרי דעת קהל מזדמנים, חסר לו 'עמוד שדרה' קבוע ויציב. הסוקרים יקבעו לו, למנהיג, מתי ללחוץ ומתי להרפות. אין לו די אומץ או די יושר אינטלקטואלי לשרטט את האסטרטגיה שלו לפי הבנתו, בלי תמיכת 'גיבוי' מאסיבית של סקרי סוף השבוע. מפלגות קמות ונופלות רק על פי סקרים. אנשים אינם נבחרים לפי כישוריהם, אלא לפי מצבם בסקרים. זוהי אפוא. הפרשנות העמוקה, צילום המצב לאשורו של "פני הדור כפני הכלב".

אך אי אפשר להתעלם מן הפירוש הפשוט יותר, אך גם המזעזע יותר. "פני הדור כפני כלב" ממש כפשוטו!! נתבונן נא בגלוחי הראש, בצבועי השער, בפרצופים המשונים הניבטים מתוך תסרוקות איומות... נתבונן בפנים עוטות העגילים, נעיף מבט על האף, על הגבות, על האוזניים ועל הלחיים. הצורה המוחצנת מתוך טירוף, מאבדת את צורתו היסודית של האדם.

לאחר תיאור ממושך ומעורר חלחלה זה, מסכמת המשנה:

"ועל מה יש לנו להשען? על אבינו שבשמים" – האדם, בראותו את המתחולל, מבית ומחוץ, חפץ לחזור מהר לטוב, לטוהר, לשלווה ולאמת. חפץ להיצמד להצמד לערכים, ליציבות, לשלום, למסגרת משפחתית תקינה, לחכמה, לחינוך, לסדר ולאחריות. באותה שעה הוא מבין, כי האפשרות היחידה העומדת לפניו היא התקרבות לאבינו שבשמים! הוא, ורק הוא, יוכל להוות בעבור האדם קרש הצלה בפני הגלים השוצפים סביבו. בסופו של התהליך יגיע האדם למסקנה, שאין לו גורם כלשהו שהוא יכול לסמוך עליו מלבד – אבינו שבשמים.

 

תיאור חי זה נכתב במשנה לפני 1500 שנים. חז"ל צירפו בסוף השרטוט גם את הפתרון המיוחל בתקופה זו. אמנם פעמי הגאולה מתקרבים, אך טרם הגיעו.

באופן המתואר ניתן לזהות בהחלט את "עקבות המשיח" לפי הסימנים הבאים:

אינפלציה דוהרת למרות השפע החומרי.

ניפוץ אגדות ורמיסת ערכים עד כדי סכנה קיומית.

גרף עולה של פירוק התא המשפחתי, תוצר ישיר של מתירנות ופריצת כבלי המוסר.

מנהיגות ללא עמוד שדרה... וכן הלאה.

זוהי תקופה קשה ביותר. בתקופה זו, מי שאינו נשען על אבינו שבשמים, עלול להיסחף בנחשולים אדירים המאפיינים את התקופה הגורלית, עקבתא דמשיחא.



תגובות הוסף תגובה
1.תודה - נהניתי לקרואeVe25/04/08
2.מפחיד כמה שזה נכון (לת)אורית04/06/08
3.אדיר!שי13/07/08
בניית אתרים