גוג ומגוג והמלחמה באחרית הימים

מאמרים נוספים
עידן חדש?
ביום נפול המגדלים
שורשי הסכסוך הפלסטיני
הזכות על הארץ
מאמרים נוספים
סימני הגאולה מתקרבים
גוג ומגוג והמלחמה באחרית הימים
עולם חדש
מאמרים נוספים


מלחמת גוג מלך מגוג מתוארת בתנ"ך מספר פעמים: ביחזקאל בפרקים ל"ח, ל"ט, בזכריה בפרקים י"ב, י"ג, י"ד, בישעיה פרק מ"ד, בדניאל בפרקים י"א, י"ב, ביואל פרק ד', ואף בתהלים בפרקים ב', פ"ג ועוד.

התיאור המפורסם נמצא בנביא יחזקאל בפרקים ל"ח, ל"ט, וכן בנביא זכריה, בעיקר בפרק י"ד. ננסה לפענח את התרחישים הצפויים, אך תחילה נבקש לבדוק את שאלת המפתח: האם מוזכר בפסוק זכר לנשק לא קונוונציונלי?

נפנה לפסוק המגדיר את אופי הנפילה בקרב בעיצומה של המלחמה: "וזאת תהיה המגיפה אשר יגף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים, המק בשרו והוא עומד על רגליו, ועיניו תמקנה בחוריהן, ולשונו תמק בפיהם..." (י"ד, י"ב).

התיאור הנורא, אשר בו בשר האדם מרקיב במהירות גדולה בעודו בחיים, בעודו עומד על רגליו, מזכיר מאד שימוש בנשק לא רגיל - אולי כימי או ביולוגי. נשים לב לתיאורו של הנביא: "המק בשרו" – כלומר, גופו מתחיל להתפורר. "והוא עומד על רגליו" - הפתאומיות היא כה גדולה, עד שהאדם אינו מספיק ליפול ארצה ולשכב...!

כאשר האדם נפגע, חלילה, מחץ או מכדור, הוא מת בדרך כלל לאחר נפילתו ארצה. כאן צופה הנביא, ממרחק של 2400 שנה באויב המסתער על ירושלים, בהמון עצום, ותוך כדי מלחמה מובא תיאור של סוג נשק מיוחד המפורר את האדם בעודו בחיים. "...ועיניו תמקנה בחוריהן, ולשונו תמק בפיהם...". יש כאן יותר מרמז לאופי מלחמת גוג. אולם בל נקדים את המאוחר, כל עוד לא טיפלנו במלחמה עצמה, בסיבותיה ומי ישתתף בה.

נצא בעקבות דברי הנביאים וננסה לחדור אל עומק כוונתם באמצעות המסורת של דברי חז"ל. נפתח בדבריו של הנביא יחזקאל: "בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג, נשיא ראש משך ותובל והנבא עליו..." (ל"ח, ב'). הנביא מצווה על ידי ה' להנבא על המהלך שיחתום את ההסטוריה של המלחמות... בשלב זה אנו שומעים את שמו של "הלוחם המרכזי" – גוג.

אנו גם יודעים שהוא "נשיא מגוג" והוא מושל גם על "משך" ו"תובל". אלו מוזכרים בתחילת ספר בראשית. כבני יפת, בנו של נח.

הנביא ממשיך: "ואמרת, כה אמר ה' אלוקים, הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל" -קיימת כאן כוונה עמוקה לעצם התפקיד שאתה עומד לשאת, דוקא אתה אמור לשמש כ"ראש הלוחמים". לא נבחרת באקראי זמן קצר לפני המערכה, אלא הדברים מכוונים ומתוכננים מראש כבר מתחילת ההיסטוריה! - - -

"ושובבתיך, ונתתי חחים בלחייך, והוצאתי אותך ואת כל חילך, סוסים ופרשים, לבושי מכלול, כולם קהל רב, צנה ומגן, תופסי חרבות כולם...". המושג "ושובבתיך" מורה שמערכת המלחמה של גוג תהיה בלתי רציונלית בעליל. הוא לא יבוא להלחם מעצמו, אלא "והוצאתי אותך, ונתתי חחים בלחייך". ביטויים אלו מתארים דרך השתלטות על בהמה המסרבת לצאת או על חיה פראית הממאנת לזוז. עוקרים אותה ממקומה באמצעות "חחים" בלחייה, כך גם יתפס גוג בלחייו, והוא יבוא למלחמה בעל כורחו.

מי עוד יצטרף למלחמה הכוללת? "פרס, כוש ופוט, אתם כלם מגן וכובע. גמר וכל אגפיה, בית תורגמה – ירכתי צפון, ואת כל אגפיו... עמים רבים אתך..."

פרט מעניין! ברשימת כל המדינות המוזכרות כאן בפשוטו של מקרא, מצויות שתיים המוכרות בשמותיהן כיום: פרס (אירן) ובית תוגרמה. תרגום יונתן בן עוזיאל (שנכתב 100 שנה לפני הספירה) מגדיר את המדינה כ"מדינת גרממיא" [הגר"א מוילנא מגדיר את גרממיא המובאת בלשון התלמוד (מסכת מגילה ו'.) כגרמניה של ימינו. נשים לב שמדינות אלו מצטרפות אמנם למלחמה, אך הן אינן מזוהות כגוג עצמו. נעיר, שבמדרשי חז"ל במקומות שונים העוסקים במלחמת גוג ומגוג מוזכרים שמות מוכרים נוספים, אולם בשלב זה נעסוק בפסוקים המפורשים, ולאחר מכן נפליג ליתר הדרכים.

מה שברור בשלב זה הוא שמדובר במלחמה המונית, והחיילים יהיו מצויידים בה היטב: "לבושי מכלול כולם, תופסי חרבות כולם". המלבי"ם. מענקי הפרשנים, מזהה את הלוחמים כשני קדקדים: אדום וישמעאל. כאשר הפריסה היא: גוג, משך, תובל וכו', (שייכים לאגף האדומי, ואילו פרס (אירן), כוש, פוט, וכן עילם ומצרים, שייכים לאגף הישמעאלי.

בפסוק הבא אנו מקבלים אינפורמציה על התאריך ועל מיקום המלחמה: "מימים רבים תפקד, באחרית השנים, תבוא אל ארץ משובבת מחרב, מקובצת מעמים רבים, על הרי ישראל, אשר היו לחרבה תמיד, והיא מעמים הוצאה, וישבו לבטח כולם..." (יחזקאל ל"ח, ח')

התאריך: "באחרית השנים", המקום: "אל ארץ משובבת מחרב". העם היושב בה עתה נמלט מן החרב שהרגה בו, כמעט בכל מקום בעולם. עברו עליו חורבנות, פוגרומים, עלילות דם, אינקויזיציה ושואה... "מקובצת מעמים רבים" - הם שבו מגלויות רבות ונקבצו לארצם מכל העמים השונים שהיו מקובצים שם (לשון המלבי"ם). כיום ניתן לקבוע כי כל עשרה יהודים בישראל, הגיעו לפחות משש מדינות שונות...!

אם כל הסימנים הללו עדיין אינם מספקים, בא הכתוב במפורש ומדגיש: "על הרי ישראל" – זהו, איפוא, מוקד המלחמה: י-ש-ר-א-ל. מאחר, שזיהינו את המוקד ושמענו על התאריך, נותרה רק סיבת המלחמה עלומה עבורנו. כדי לשמוע גם עליה, אנו מדלגים מספר פסוקים: "לשלול שלל, ולבוז בז, להשיב ידך על חרבות נושנות וגו'...". מדהים, כל המערך העצום שהתקבץ למלחמה, לא נועד כי אם לשלול שלל ולבוז בז. כלומר, גוג וחילותיו נושאים את עיניהם לכספם של יושבי הארץ... המכיר את מצבם הכלכלי של תושבי ישראל כיום, יופתע מאד... האם יש במדינה אמצעים כדי למשוך לכאן עמים כה רבים, שכל חפצם הוא לבזוז אותה?

אך הנה, הפסוק ממשיך לתאר את הלא יאמן: "אל עם מאוסף מגויים עשה מקנה וקנין יושבי על טבור הארץ..." ובלשונו של המלבי"ם: "כי כל אחד (מיושבי ארץ ישראל) סוחר ועושה מקנה... ונתרבה שם המסחר מאד, עד שהם יושבים על טבור הארץ ומסחר כל העמים בא עליהם, וצריך לבטל המסחר הזה המזיק לכל העולם..."

מדבריו של המלבי"ם, בהסבירו את הפסוקים, עולה שהעילה של גוג לבוא ולתקוף את "המון עם" – את עם ישראל, מתבססת על ה"כסף הגדול" שהצטבר כאן. טענתו היא: הם יושבים ב"מרכז הסחר" ("טבור הארץ") והפכו להיות "מרכז השקעות בינלאומי". כל הכסף של העולם עובר דרכם, מעין "שוויץ של המזרח התיכון" מי שרוצה להשקיע את כספו במקום בטוח ("השקטים ויושבי לבטח", פסוק י"א), משקיע את כספו בישראל. לטענתו, עובדה זו מזיקה לכל העולם!

מדהים, אפילו אופי המסחר מוזכר במפורש: "שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל כפיריה..." (פסוק י"ג). המלבי"ם מפרש: "ממליץ כי הסוחרים שעושים שם מסחר בארץ ישראל בכסף וזהב, ואבן יקרה, שהם שבא ודדן וכו'." כלומר, אופי המסחר בישראל יהיה שונה מהמקובל בעולם, והוא סחר המטבעות – זהב וכסף ואבן יקרה (יהלומים), ויתכן שטענת גוג היא ששינוי זה הורס את "כלכלת העולם".

עילת המלחמה המושמעת מפי גוג, היא איפוא, הפיכתה של ישראל למעצמה כלכלית אשר כל העולם משקיע בה את כספו. לטענתו, עובדה זו מזיקה לכלכלת העולם!

אופן המסחר בישראל, בימים הקודמים למלחמת גוג ומגוג: זהב, כסף ואבן יקרה, מהווה מעין חזרה לאופי המסחר הקדום, תוך כדי נטישת המסחר הקיים כיום בעולם, המתנהל באמצעות שטרי כסף וכדו'.

נשוב עתה לפסוק בו פסקנו: "שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל כפירה, יאמרו לך, הלשלול שלל אתה בא, הלבוז בז, הקבלת קהלך לשאת כסף וזהב, לקחת מקנה וקנין, לשלול שלל גדול". הנביא פונה לגוג ומנהל עמו את הדיאלוג הבא: האם אתה מגיע כסוחר, במטרה לעשות עמם עסקים, או שאתה מגיע כשודד במטרה לחמוס את כספם? (ביאור המלבי"ם).

גוג אינו מנדב הסברים. האמת המסתתרת אחרי מניעיה האמיתיים של מלחמה זו, מוסברת בהמשכו של פרק זה.

מהי הסיבה לכך שהקב"ה מביא את גוג לארץ ישראל? מהו מספר הלוחמים המעורבים במלחמה? כיצד היא מסתיימת?

מקום הפורענות וסיבתה מופיעים בשני פסוקים הכתובים בזה אחר זה: "ובאת ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך, רוכבי סוסים כולם, קהל גדול וחיל רב" (יחזקאל ל"ח, ט"ו). אם כן, מקומו של גוג "בירכתי צפון", בצפונה של ישראל – לבנון, סוריה ועירק. ניתן לצרף לאלו גם את רוסיה.

כמות האנשים החשים למלחמה זו מוגדרת כ: "קהל גדול וחיל רב", והוא נאמדת על ידי חז"ל במיליארדי חיילים! בתלמוד מתואר מערך המלחמה בסדר גודל אדיר, חייל בן שני מיליארד וחצי בני אדם, החשים להלחם על ארץ ישראל (מסכת סנהדרין דף צ"ה).

סדר גודל דומה היה בזמן שהגיעו האשורים בראש צבא אדיר (בשנת 550 לפנה"ס) להלחם על ארץ ישראל. ראשי הגייסות לבדם מנו 185 אלף מפקדים. הסיפור המופלא שאירע באותו זמן מופיע בתנ"ך שלוש פעמים בהרחבה (במלכים ב' פרקים י"ח, י"ט, בישעיה פרקים ל"ו, ל"ז ובדברי הימים ב' פרק ל"ב). לדברי חז"ל בתלמוד, המודל האשורי עשוי לחזור על עצמו במלחמת גוג.

אם כן, נשוב לסיבה האמיתית הצפונה בהבאתו של גוג למערכי המלחמה. הסיבה האמיתית היא סיבה רוחנית במהותה. וכך כותב הנביא: "ועלית על עמי ישראל כענן לכסות הארץ, באחרית הימים תהיה, והביאותיך על ארצי למען דעת הגויים אותי בהקדשי בך לעיניהם גוג" (פסוק ט"ז).

בתלמוד מבואר כי בימות המשיח אנשים רבים מאומות העולם יחפצו לחבור לעם ישראל, אולם בזמן עליית גוג למלחמה על ישראל הם יאלצו לעמוד במבחן אמת (מסכת 'עבודה זרה' דף ג:): האם אמנם כוונתם כנה או שהם עושים זאת ממניעים זרים, כאן מנעים כלכליים וכדו'. (כפי שציינו בפרק הקודם, בתקופה שלפני גוג, יהיה בישראל עושר עצום). כאשר יבוא גוג, יצטרפו אליו בהתלהבות) אלו שחברו לעם ישראל שלא בתום לב, באומרם שהם מוכנים להלחם "על ה' ועל משיחו" (תהלים פרק ב'). מתברר מדברי חז"ל, שנצחונו העתידי של גוג יראה בטרום המלחמה כה בטוח, עד שמי שלא יסכים למסור את נפשו למען האמת והצדק, לא יעמוד בפיתוי ויחבור מיידית לאויבי ישראל. כדי להשאר לצידם של היהודים יהיה צורך בוויתור למען הרוחניות, במסירות נפש כפשוטה.

החישוב המרתק המקופל בפסוק זה הוא, כי הנה, מאורעות רבים וכבירים חלפו על פני ההיסטוריה הדוהרת. עמים מלכו ונכחדו, מעצמות פרחו ונעלמו כלעומת שבאו, ובתווך עם ישראל חוצה את ההיסטוריה, מתגלגל מגלות לגלות, לעתים מן הפח אל הפחת. בעודו בורח מפרעות בעיר אחת, והנה נלכד הוא באחרת! עמים רבים נטלו חלק במסע יסורים זה. רבים מהם רצחו, שחטו ועינו את בני העם היהודי, ועד לאותו פרק זמן של מלחמת גוג ומגוג זרמו חייהם בשלווה, כאילו לא אירע דבר.

נשאלת, איפוא, השאלה: היתכן שבעולם הצדק והאמת – הם לא יבואו למשפט ולא יעמדו לדין לעולם?

לקראת הגאולה השלמה העולם צריך לבוא לתיקונו, משפט חייב להיעשות! וכאן טמון הקונפליקט: נניח שאנו באים לשפוט את גרמניה על מעלליה האכזריים בזמן מלחמת העולם השניה, אנו מעמידים את בני העם הגרמני כיום, מול זוועות העבר, ודורשים הסבר! אנו מבקשים לעשות צדק! או לדוגמא, אנו מנסים לשפוט את האוקראינים על למעלה מ-2000 פוגרומים שביצעו בבני עמנו רק בזמן מלחמת העולם הראשונה. אנו משחזרים מולם את שיתוף הפעולה הנלהב עם משנאינו בזמן מלחמת עולם השניה, כאשר לעתים הם אף עלו על המרצחים הנאציים באכזריותם, ואנו דורשים משפט!

התשובה הבסיסית, הפשוטה, שיענה כל אחד מהם תהיה: זה לא אני! זה היה אבי, זה היה סבי. היום גרמניה היא אחרת, היום זו לא אותה אוקראינה...

במלחמת גוג ומגוג יגיע רגע האמת. זוהי הבדיקה האחרונה, המלחמה האחרונה! העמים אוסרים עתה מלחמה סופית על העם היהודי. אז יישאל כל גוי את השאלה: האם אתה מצטרף או נמנע? אם אתה נמנע – אינך שייך להיסטוריה! מעשי אבותיך, אכזריים ככל שיהיו, אינם שייכים למהותך! אך, אם אתה מגלה את תהומות השנאה כמימים ימימה, אם אתה טורח להצטרף להמוני הלוחמים – אתה שייך לעבר! יהיה עליך לשלם את מחיר העבר!

אין צורך בדמיון מפותח כדי לצפות את התופעה: מליארדי אנשים – על מדינה כה מזערית... איך כל כך הרבה בני אדם רבים כל כך יכולים לשנוא, עד כדי עזיבת חייהם הטובים, כדי להדחק בטירוף למלחמה כה בלתי נחוצה?!

כאמור, באחרית הימים יגיע רגע האמת, רגע המבחן, השלב האחרון שבו לא יוכל הפרט "לרחוץ בנקיון את כפיו" ולטעון כי הוא בסך הכל נענה לפקודות... כפי שטענו הגרמנים לאחר מלחמת העולם השניה.

במלחמה האחרונה תגיע ההזדמנות בפעם האחרונה! לפני כל אדם יציבו את השאלה: האם אתה מוכן ללחום בעבור והאמת, או שחלילה אתה מצטרף ללגיון הלוחמים נגד האמת, נגד הצדק ונגד הנצח!

סיבה זו המסבירה את מלחמת גוג ומגוג מפורטת בהרחבה בספר "תנא דבי אליהו" פרק ה', וכן בספר הזוהר חלק ג', פרק ט'.

בספר "תנא דבי אליהו" פרק כ"ה מובא: כל הגויים והממלכות שעינו את ישראל ולחצו אותם... הולכים לעפרם ושוב אינם חוזרים לעולם... וכל הגויים וכל הממלכות אשר לא עינו את ישראל ולא לחצו אותם, יהיו רואים בשמחתם של ישראל!

נמשיך לעקוב אחר הפסוקים המתארים את התהליך: "כה אמר ה' אלוקים, האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל, הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם" (פסוק י"ז). כלומר, זהותו של גוג תהיה עלומה, עד אשר הוא יופיע לעיני כל.

ביטוי זה הוא יחיד במינו בתנ"ך: "האתה הוא אשר דברתי". כביכול, עד עתה היתה זהותך בגדר סוד מוחלט, הנסיונות לחשוף באופן ברור את זהותך נידונו מראש לכשלון חרוץ. התעלומה תתגלה רק בעת ההופעה בפועל: "הוא אשר דברתי בימים קדמונים... להביא אותך עליהם".

נעיין בפסוקים הבאים: "והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל נאם ה' אלוקים, תעלה חמתי באפי. ובקנאתי באש עברתי דברתי אם לא ביום ההוא יהי רעש גדול על אדמת ישראל" (י"ח-י"ט). לפי פשוטו של מקרא, ה"רעש" המתואר, כוונתו לרעידת אדמה.

תאור מקביל מופיע בנבואתו של זכריה, הנבואה שעסקנו בה בפרק הקודם: "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, אשר על פני ירושלים מקדם, ונבקע הר הזיתים, מחציו מזרחה וימה גיא גדול מאד, ומש חצי ההר צפונה, וחציו נגבה..." (פרק י"ד, פסוק ד'). (בהקשר לשינויים הטופוגרפיים המופיעים בפסוק זה, נדון בפרק הבא). ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה מלך יהודה". גם זכריה הנביא מתייחס לרעידת האדמה האימתנית שתתחולל שם: "כאשר נסתם בימי הרעש". הנביא מזכיר את הבריחה הגדולה אשר היתה מירושלים (כ-600 שנה לפנה"ס) בימי המלך עוזיה. הוא מציין שהתופעה תחזור על עצמה בימי גוג.

עתה נשוב לנבואת יחזקאל ונשמע על תוצאות ה"רעש": "ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וגו'. וכל האדם אשר על פני האדמה, ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות, וכל חומה לארץ תפול... ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש, אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו" (פסוק כ').

נעיין בלשונו של המלבי"ם: "או שבא על דרך המליצה על גודל המלחמה והשמעת קול כלי תותח, וכלי הנשק שיהיו באחרית הימים המחריבים ומהרסים חומות בצורות בקול רעש גדול ואדיר מאד".

בדברים אלו מתאר המלבי"ם את המראה המחריד שרואה הנביא. התנועות העצומות המרסקות ערים, מגדלים וחומות נובעות מרעש נורא, רעש שמקורו בסוגים שונים של כלי נשק עצומים, אשר יבואו לידי שימוש באותם ימים!

סופו המכריע של גוג וחילותיו מובא מיד לאחר מכן: "על הרי ישראל תפול אתה וכל אגפיך, ועמים רבים אשר אתך, לעיט צפור כל כנף וחית השדה נתתיך לאכלה..." (יחזקאל ל"ט, ד'), סופם הדרמטי של גוג וחילותיו מוגדר באופן ברור. הנביא מגלה עתה גם את הסיבה האמיתית לכל אשר התרחש: "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים בהקדשי בך לעיניהם גוג" (ל"ח, כ"ג). "וידעו כי אני ה'" (פסוק ט"ז). כלומר, העולם כולו יווכח, באמצעות האותות והמופתים שיעשה ה' בגוג ובעמו, כי ה' הוא האלוקים, והוא המולך על כל הארץ, משגיח על כל הברואים ועושה בהם כרצונו, ואף את סדרי בראשית הוא הופך, כי הכל מעשה ידיו.

ההכרעה הסופית של המלחמה תיעשה בדרך נסית אשר תשמיד את גוג וחילותיו. קבורתם של הנספים תמשך שבעה חדשים רצופים! (יחזקאל ל"ט, י"ב), מקום הקבורה יהיה מזרחית לים הכנרת (ל"ט, י"א), כמבואר בתרגום יונתן בן עוזיאל שם.

כמויות הנשק העצומות שתוותרנה לאחר המלחמה לא תנוצלנה עוד לעולם לצורכי מלחמה, כי אם לצורכי אנרגיה, כדבר הנביא יחזקאל: "ויצאו יושבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק וגו', ובערו בהם אש שבע שנים" (ל"ט, ט'). יהיה זה סוף עידן המלחמות ותחילתה של תקופה חדשה שבה ינצל כל אדם את הפוטנציאל האישי שלו למטרות חיוביות ורוחניות ולהטבה לכל שאר באי העולם.

לסיום, חשוב לציין, שאף כיום, תפקידו של כל אדם על פני כדור הארץ, לאו דוקא יהודי, הוא מוגדר וברור. נביא כאן מאמר נוסף מהספר הקדמון "תנא דבי אליהו", פרק א: "מעיד אני שמים וארץ, אחד איש ואחד אשה, אחד יהודי ואחד אינו יהודי, הכל לפי המעשה שיעשה, כך רוח הקודש שורה עליהם...".

אליהו הנביא מבטיח לכל באי עולם כי כל אדם יקבל השראה רוחנית וגשמית לפי מעשיו ועבודתו בלבד. הכל תלוי בבחירתו החופשית של האדם עצמו, ולא במה שנקבע על ידי החברה וכדו'. אמנם ליהודים ניתנו 613 מצוות, אך גם כל אדם מבין הגויים שיקיים את שבע מצוות בני נח, שהוא מחוייב בהן, ויעשה את מעשיו לשם שמים, יזכה שרוח הקודש תשרה עליו!

משמעות הדברים היא שבזעיר אנפין כל אדם מסוגל להגיע גם כיום לגאולתו האישית. בתוככי העולם שטרם נגאל, הוא יחיה את חייו ברמה רוחנית עליונה, כאשר פעמי הגאולה הפרטיים שלו כבר הגיעו.

העולם עצמו צועד אל גאולתו, אולם הדרך עדיין ארוכה ויהיה עליו לעבור את חבלי הגאולה הקשים, ביניהם את מלחמת גוג ומגוג הקשה מנשוא שתנסה להפוך ולעקור סדרי עולם, ובסופה תביא להתגלות השכינה ולביאת גואל לציון, במהרה בימינו.

 

בשלב מסויים במלחמת גוג, יעשו שימוש בנשק לא קונוונציונלי, בהמון גדול, ככל הנראה, כפי שנחשב את מספר הלוחמים בהמשך.

הלוחם המרכזי – גוג, גורר אחריו עמים רבים לקלחת המלחמה בשלב זה מוכרים לנו מתוך הכתוב: פרס (אירן) וגרמניה.

מוצאו של גוג הוא מבני יפת דוקא (מצויים חישובים רבים על אודות פרט משמעותי זה).

עילת המלחמה המושמעת מפי גוג, היא הפיכתה של ישראל למעצמה כלכלית אשר כל העולם משקיע בה את כספו. לטענתו, עובדה זו מזיקה לכלכלת העולם!

אופן המסחר בישראל בימים הקודמים למלחמת גוג ומגוג: זהב, כסף ואבן יקרה מהווה מעין חזרה לאופי מסחר הקדום, תוך כדי נטישת המסחר הקיים כיום בעולם, והמתנהל באמצעות שטרי כסף, שקים וכדו'.

נשוב עתה לפסוק שבו פסקנו: "שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל כפירה, יאמרו לך, הלשלול שלל אתה בא, הלבוז בז, הקהלת קהלך לשאת כסף וזהב, לקחת מקנה וקנין, לשלול שלל גדול".

הנביא פונה לגוג ומנהל עמו את הדו-שיח הבא: האם אתה מגיע כסוחר, במטרה לנהל עמם עסקים, או שאתה מגיע כשודד, במטרה לחמוס את כספם? (ביאור המלבי"ם) גוג אינו מנדב הסברים. את האמת המסתתרת במניעים של מלחמה זו ננסה לברר בפרק הבא.



תגובות הוסף תגובה
1.נשיא ראש, משך ותובל= נשיא רוס=נשיא רוסיהרפי חתוכה08/10/06
2.מאמר מדהים !!! מחכה לפרק הבא...אסף כהן 09/08/07
3.אשרכם!בת של מלך23/12/07
4.מאמר מחכים (לת)אייל23/08/08
בניית אתרים