נצחון האמונה היהודית

הפילוסופיה היוונית מעולם לא טענה שאין בורא לעולם. היא היתה חכמה דיה כדי להסיק שאם יש בריאה כה מסודרת, יש מי שסידר אותה. אלא שלדעתם, הבורא הוא כה גדול, עד שלא ייתכן שיהיה לו קשר ישיר עם העולם.

לטענתם, הבורא התנתק מהעולם והשאיר את האחריות למיניסטרים כמו "אל הרוח" ו"אל הגשם".

וכך ציוו על ישראל: "כתבו לכם על קרן השור אין לנו חלק באלוקי ישראל".

לא ציוו לכתוב: "אין אלוקים", שכן בנקודה זו אין ויכוח. נקודת הוויכוח מופיעה בקשר העמוק והאישי שבין הבורא האין סופי לבין הנברא. את המעורבות האישית הזאת, את הידידות של עם ישראל עם בורא כל העולמות, יוון לא מסוגלת היתה לסבול.

החשיכה של יון היתה מעין מסך שמנע בעד קרני האור לעבור דרכו.

אחד המסכים הבולטים ביותר בתחום זה, מסך הגורם להחשכת ההארה של האמונה בלבבות, הוא הטבע. חוקי הטבע הנגלים לעינינו תדיר בסיבתיות קבועה של סיבה ומסובב, עלולים להשכיח מהלב את מציאות הבורא, שבמאמר פיו הם מתקיימים. תופעות הטבע המופיעות בעולם בחוקיות קבועה ומסודרת, עלולות להסתיר את האמת הגדולה שיש מנהיג לעולם: מנהיג, שלא זו בלבד שהוא מתערב בצורה פעילה בכל הנעשה בתבל, אלא שקיום הבריאה עצמה תלוי ברצונו בלבד.

אין כל דופי בעיסוק בטבע ובחוקיו, כאשר חושפים את הסדר הנפלא השורר בו, ומסיקים מכך מסקנות מעשיות האמורות להיטיב עם האדם ולשפר את איכות חייו. אולם כל זאת כאשר חיים על פי ההכרה שלטבע קיים מפעיל, שיצירה מופלאה זו קשורה בקשר מתמיד ליוצרה. "הטבע" הוא בגימטריה "אלקים", הקב"ה הוא יוצר הטבע, ומתוך ההתבוננות בטבע ניתן להגיע להכרת האלוקות.

במבט האמונה, הטבע וחוקיו הינם רצון אלוקי מתמיד. הסדר המופתי השורר בבריאה, מאפשר לאדם לפעול במסגרתה ולהפיק ממנה תועלת מרבית.

במה דברים אמורים? כאשר מקשרים את היצירה אל יוצרה, ואין שוכחים את נוכחותו המתמדת של הקב"ה בבריאה. לעומת זאת, כאשר מנתקים את הבריאה מהבורא ומתייחסים אליה כאל יישות עצמאית, זוהי גישה חשוכה שעוצמת אפילתה גוברת ככל שהשנים מתקדמות, והאדם ממשיך לחיות בתוככי חושך ההשקפה.

הגזירות העיקריות שגזרו היוונים, היו על ארבעת דברים המנוגדים ישירות לתרבות היוונית. הם גזרו שלא ללמוד תורה, כי תורת ה' מראה את המשמעות הרוחנית של עולם החומר. עצם מהותה, היא הניגוד הגדול לראייה הגשמית של תרבות יוון. הם גזרו שלא למול את הבנים, כי מצוות מילה מכוונת נגד הטבע הגשמי, שהרי גשמיות האדם נקבעת לפי לידתו, והוא נולד ערל ולא מהול. מצוות המילה היא הכרה בשיעבוד האדם לכח רוחני עליון, לברית עם הקב"ה. ברית המילה התפרשה אצלם כפגיעה בגוף שהוכתר כמלך.

את שביתת השבת ציוו כי היא ביטול מעשה האדם הגשמי, כאות להכרה בשלטונו של הקב"ה, בורא שמים וארץ. לדעת היוונים, החומר שולט.

גם הגזירה על קידוש החודש נגזרה משום שהתורה מעניקה לבית הדין ולחכמי התורה לקבוע ואף לשנות את הזמנים, שלא לפי המהלך הגשמי של העולם. קידוש הלבנה מידי חודש הוא תופעת טבע, לפי היוונים, ותו לא.

בתקופת החשמונאים, התמקד המאבק בתרבות יוון סביב טהרת המקדש, והתנהל על ידי הכהנים. המקדש, היה מקור ההשראה הרוחנית.

הציות לתורה שבעל פה הוא ביטוי של קבלת עול מלכות שמים באופן מוחלט, לפי שהדבר הקשה ביותר לאדם להתמודד עמו, הוא שיעבוד דעתו העצמית לגורם רוחני. יצר עצמאות הדעת הוא כה גדול, עד שהוא נהיה הגורם המכשיל רבים מישראל במשך כל הדורות.

תורת ישראל מחנכת את האדם שלא לערב את דעתו העצמית עם דעת התורה. מאבק זה בין עצמאות הדעה ובין ההכנעה למסורת התורה שבעל פה, נמשך עד עצם היום הזה.



תגובות הוסף תגובה
1.מקסיםמשה18/11/09
בניית אתרים