"משנכנס אב ממעטין בשמחה"
האבל על החורבן מבטא את המתרחש בלב פנימה. רק אובל אמיתי הוא המתאים לחורבן בית המקדש, שבאבדנו אבדנו רבות.

בין המצרים
האבלות על החורבן חלה לפני תאריך החורבן, החל בי"ז בתמוז ועד לתשעה באב. לאחר החורבן מתחילה תקופה חדשה, שבה פנינו אל העתיד, אל מול מידת הרחמים של ה'.

נבואת ירמיהו ומגילת איכה
כאשר שרף נבוזראדן, עבד נבוכדנאצר, את בית המקדש יצאה בת קול ואמרה: "היכל שרוף שרפת, קמח טחון טחנת". כבר לפני כן ניטלה קדושת המקום ופסקה השמירה המיוחדת מן השמים.

שיבת ציון ובניין הבית השני
בבית המקדש השני חסרו חמישה דברים שהיו בבית המקדש הראשון, אולם גם הוא היווה מקום להשראת השכינה ולהתקרבות לה'.

הקנאים ושנאת אחים
שנאת חינם היתה בעוכריה של עיר הקודש. שריפת מחסני המזון והיריבות התמידית בין קבוצות הלוחמים היוו את תחילת הפורענות שסופה שריפת בית המקדש.

ירושלים לדורותיה
מונים בירושלים כעשר תקופות היסטוריות. כל תקופה ואפיוניה המיוחדים. כל אלו השפיעו על האירועים המרכזיים שעברה העיר, על מעמדה, על הרכב תושביה, על חומותיה ועל בנייניה.

אֲבָל לָמָּה אֵבֶל
ממבט של היום, כאשר הכל עכשווי וזורם, קשה מאד להשתלב ברוח האבל על מאורעות ועל אנשים שחיו כאן לפני אלפי שנים. קשה לחוש את ירושלים של פעם, על גדלותה ותפארתה.

  

בניית אתרים